432. טענה זו אינה מקובלת עלינו. העותרים סבורים כי הצווים מופנים אך אל ציבור המתיישבים – שהם ציבור מוגדר וידוע – ומכאן שלא נתקיים בהם מאפיין הכלליות שנקבע בפרשת אלכסנדרוביץ [176]. ואולם לא אלה הם פני הדברים. חוק יישום ההתנתקות, וכמותו צווי הפינוי, מהווים נורמה כללית החלה על כל מי שהוא "ישראלי" – כהגדרתו בסעיף 2(א) לחוק יישום ההתנתקות: "אדם הרשום במרשם האוכלוסין לפי חוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965", ו"לרבות מי שניתן לו רישיון ישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952", כהוראת סעיף 23(ה) לחוק – ולא אך על המתיישבים. כך למשל בתקופה מסוימת הוגבלו הכניסה לשטח המפונה והשהייה בו (סעיף 23 לחוק); נאסרו הכניסה לשטח והשהייה בו החל ביום הפינוי (סעיף 24 לחוק) ועוד. כל הגבלות ואיסורים אלה, לרבות החריגים להם, הוטלו על מי שהוא "ישראלי" ולא אך על תושב שטח העומד להיות מפונה. החוק והצווים מטילים אפוא חובות ואיסורים על כל הציבור כולו ולא אך על המתיישבים המתגוררים באזור. אכן, כבר נפסק בעבר כי צו האוסר על כניסה לאזור פלוני מטעמי ביטחון צו הוא בן פועל תחיקתי: בג"ץ 220/51 אסלאן נ' המושל הצבאי של הגליל [177], בעמ' 1484; וכפי שנאמר ברע"פ 1127/93 מדינת ישראל נ' קליין (להלן – פרשת קליין [178], בעמ' 508:
"צו המורה על סגירתו של שטח מטיל איסור על כל הציבור כולו, ועל-כן מתקיים בו התנאי השני להיותו בן-פועל תחיקתי".
(ראו עוד פרשת אלכסנדרוביץ [176], בעמ' 698). הלכה זו חלה על ענייננו במישרין. לא נעלם מעינינו כמובן כי המתיישבים יושפעו מן הצווים בעוצמה רבה מיתר אזרחי המדינה – בוודאי כך בשלב הפינוי – אלא ששוני זה נובע מן הנסיבות ולא ממעמדו של הצו כצו בן פועל תחיקתי. אכן, לא יחלוק איש על כי הוראות הצווים חלות במידה שווה על כלל תושבי המדינה, אף אם אין הם מתגוררים ואין הם עוסקים בשטח המיועד לפינוי. פועלם של הצווים חל אפוא על הציבור כולו ולא אך על המתיישבים, ומכאן שיש לראות בהם תקנה בת פועל תחיקתי.
433. יתר-על-כן, גם לו החילו הצווים עצמם רק על תושבי השטחים המיועדים לפינוי, גם-אז נוטים היינו לראות בהם תקנות בנות פועל תחיקתי, ולו בשל דרך ניסוחם והחלתם על ציבור רחב ביותר. טול למשל תקנות המטילות חובות על מי שהוא בזמן נתון עורך-דין או מהנדס רשוי או בעל רישיון טיס. לא יחלוק איש על כי אותן תקנות –
--- סוף עמוד 726 ---