67. מבחן המשנה הראשון למידתיות הפגיעה הוא מבחן הקשר הרציונלי או מבחן קשר ההתאמה. על-פיו חייב להתקיים קשר של התאמה בין התכלית הראויה (המטרה) לבין ההסדרים שהחוק קובע להגשמתה (האמצעים). האמצעי שנבחר צריך להוביל באופן רציונלי להגשמתה של המטרה. מבחן המשנה השני למידתיות הפגיעה הוא מבחן האמצעי שפגיעתו פחותה. זהו מבחן הצורך. על-פיו האמצעי שנבחר על-ידי החוק צריך לפגוע בזכות האדם במידה הקטנה ביותר. "האמצעי החקיקתי משול לסולם, שעליו מטפס המחוקק להשגת התכלית החקיקתית. על המחוקק לעצור באותו שלב משלבי הסולם, שבאמצעותו מושגת התכלית החקיקתית, ואשר פגיעתו בזכות האדם היא הפחותה" (ראו פרשת לשכת מנהלי ההשקעות [36], בעמ' 385). מבחן המשנה השלישי הוא מבחן המידתיות "במובן הצר". על-פיו האמצעי שנקט החוק והפוגע בזכות האדם חייב לקיים יחס ראוי בין האמצעי למטרה. במסגרת מבחן זה "...נשקלת התועלת שתצמח לציבור מן החקיקה הנדונה לעומת הפגיעה בזכות החוקתית של הפרט כתוצאה מהפעלת האמצעי שנבחר" (פרשת מנחם [39], בעמ' 279). זהו מבחן של איזון.
68. פיסקת ההגבלה בוחנת את חוקתיות החוק. אין היא בוחנת את תבונתו. הבחינה החוקתית אינה מתמודדת עם השאלה אם החוק הוא ראוי, טוב, יעיל ומוצדק. היא מתמודדת עם השאלה אם החוק הוא חוקתי. זאת ועוד: מבחניה של המידתיות אינם מדויקים. לעתים ניתן לקיים את דרישותיה של פיסקת ההגבלה בדרכים אחדות.
--- סוף עמוד 550 ---
נוצר מעין "מיתחם הגבלה". הבחירה בין האפשרויות השונות בגדרי המיתחם היא בידי המחוקק. זהו תפקידו על-פי עקרון הפרדת הרשויות. השאלה אשר השופט צריך לשאול עצמו הינה אם האיזון שבחר המחוקק בין צורכי הכלל והפרט נופל בגדר מיתחם ההגבלה. זהו "מיתחם של התחשבות" (ה-margin of appreciation) או "מרחב תמרון" (reasonable room to maneuver), המאפשר למחוקק לבחור, על-פי שיקול-דעתו, בין תכלית (ראויה) לבין אמצעים (מידתיים). בית-משפט זה עמד על כך בפרשת בנק המזרחי המאוחד [35], בעמ' 438 בציינו:
"לכל מחוקק יש מרחב סביר של תמרון...
...קביעת המדיניות החברתית – בין בסוגיות כלכליות ובין בסוגיות אחרות – נתונה למחוקק, ויש להעניק לו מרחב של תמרון חקיקתי. בית המשפט אינו קובע את המדיניות החברתית. עניין זה הוא למחוקק. אך אם המדיניות אינה חוקתית, זהו עניין לשופט".
וברוח דומה ציינה השופטת דורנר:
"...[]מבחני המשנה אינם מוחלטים או דווקניים. לרשויות יש שיקול-דעת ביישומם, ודי כי הפגיעה בזכות תימצא במסגרת 'מיתחם המידתיות' כדי שהנורמה תעמוד בדרישת המידתיות" (פרשת תנופה [40], בעמ' 452).