אין אפוא כל בסיס לטענה כי על אזורי יהודה, שומרון וחבל עזה חלים המשפט, השיפוט והמינהל של מדינת ישראל. לעניין זה אין כל חשיבות לשאלה מה היה מעמדם של אזורים אלה לפני מלחמת ששת הימים.
77. גישה זו באשר לתחולת דיני התפיסה הלוחמתית שבמשפט הבינלאומי הפומבי על השטח המפונה מבטאת את עמדתה של ממשלת ישראל כפי שהיא הוצגה בפני בית-המשפט העליון. מאז סיום מלחמת ששת הימים ועד עצם היום הזה התחלפו ממשלות ישראל, אך העמדה המשפטית בעניין מעמדם של יהודה, שומרון וחבל עזה כשטח הנתון לתפיסה לוחמתית לא השתנתה. דורות של יועצים משפטיים הופיעו – בין אישית ובין באמצעות פרקליטים המייצגים אותם – וחזרו בפני בית-המשפט העליון על עמדה זו. זוהי אפוא עמדתה של ממשלת ישראל ושל מדינת ישראל. אין כל צורך ואין כל מקום להפנות בעניין זה שאלות לראש-הממשלה.
(4) שלב ראשון בבחינה החוקתית: הפינוי ופגיעתו בזכויות האדם
78. הפינוי מעורר בעיה חוקתית רק אם ניתנת תשובה חיובית לשתי השאלות האלה: הראשונה, אם חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק חלים בענייננו. השנייה, אם זכות אדם המעוגנת באחד מחוקי יסוד אלה נפגעה. נפתח בשאלה הראשונה. העותרים טענו בפנינו כי חוקי יסוד אלה חלים לעניין חוקתיותו של חוק יישום ההתנתקות. עמדת המדינה הינה כי "לצורך הדיון בעתירות שלפנינו, מוכנים המשיבים לצאת מן ההנחה כי חוק היסוד חל, הגם שסוגיה זו אינה פשוטה כלל ועיקר" (פיסקה 116 להשלמת טיעון נוספת מטעם המשיבים מיום 26.5.2005). לדעת המדינה, מן הראוי הוא להשאיר שאלה זו בצריך עיון – כפי שנעשה בעבר (ראו פרשת המוקד להגנת הפרט [16], בעמ' 396). בהקשר זה הדגישה המדינה כי קיימות כמה אינדיקציות לכך שחוקי היסוד הם בעלי תחולה טריטוריאלית, בעיקר כך במקום שפעולות המושל הצבאי יונקות כוחן מהמשפט הבינלאומי, ולא מכוח הסמכה בחוק או על-פיו. חרף זאת
--- סוף עמוד 559 ---
סבורה המדינה כי "בהתחשב בנסיבות המיוחדות ויוצאות הדופן של חוק יישום ההתנתקות, היותו חוק ישראלי (להבדיל מצו היוצא בשטחים), וזיקותיו הרבות לפעולות הנעשות בתחומי מדינת ישראל, על-ידי נושאי תפקידים ברשויות ציבוריות ישראליות והמתייחסות לישראלים – מוכנים המשיבים לצאת מן ההנחה שחוק היסוד חל על הוראות שנקבעו בחוק זה. בנסיבות אלה אין צורך להכריע במסגרת עתירות אלה בשאלה החוקתית העקרונית והרחבה של תחולת חוקי היסוד מחוץ לתחומה הריבוני של המדינה" (שם, פיסקה 118). לבסוף, המדינה מדגישה בתשובתה כי "ההכרעה בשאלת התחולה הישירה של חוקי היסוד באזור אינה נדרשת על מנת להכיר בתחולה של עקרונות יסוד של שיטת המשפט הישראלית על כל בעל תפקיד ישראלי המפעיל סמכויות באזור. חובותיהן של רשויות ציבוריות ישראליות לכבד את כבוד האדם, חיי אדם, גופו ורכושו, ולהגן עליהם, לא נולדו עם חקיקת חוקי היסוד והן חלק מהמשפט הציבורי הישראלי המצוי בצקלונו של כל בעל סמכות הפועל באזור" (שם, פיסקה 120).