--- סוף עמוד 564 ---
ובהם מתמקדים טיעוניהם של העותרים – משמעותם ההכרה כי "מדינת ישראל... היא ההגשמה של משאת הנפש של בני העם היהודי מדורי דורות לחדש ימיו כקדם, אתחלתא דגאולה ומימוש החזון הציוני" (השופט ד' לוין בע"ב 2/88 בן שלום נ' ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השתים-עשרה [80], בעמ' 230). החזון הציוני כולל כמובן את יישוב הארץ. הגשמתו של חזון זה, הלכה למעשה, חייבת להתחשב במכלול שיקולים. שיקולים אלה נגזרים לעתים מההיבט הציוני גופו, ובהם שיקולים לאומיים, מדיניים וביטחוניים. אם אמנם שיקולים כאלה קיימים – ועל כך נעמוד בהמשך – כי אז יישום תכנית ההתנתקות הולם את ערכיה הציוניים של מדינת ישראל.
91. ערכיה של מדינת ישראל הם ערכיה כמדינה דמוקרטית. האם חוק יישום ההתנתקות הולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית? בעניין שלפנינו די אם נאמר כי מאפייניה הבסיסיים של הדמוקרטיה מבוססים "...על הכרה בריבונות העם המתבטאת בבחירות חופשיות ושוות; הכרה בגרעין של זכויות אדם, ובהן כבוד ושוויון, קיום הפרדת רשויות, שלטון החוק ורשות שופטת עצמאית..." (פרשת טיבי [43], בעמ' 23). ערכיה של ישראל כמדינה דמוקרטית "...הם ערכיה של הדמוקרטיה הפורמאלית והמהותית גם יחד" (הנשיא ברק בבג"ץ 5131/03 ח"כ ליצמן נ' יושב-ראש הכנסת [81], בעמ' 588). האם חוק יישום ההתנתקות הולם את הערכים הדמוקרטיים הללו? נטען בפנינו כי חוק יישום ההתנתקות אינו הולם את ערכיה הדמוקרטיים של מדינת ישראל משום שהוא לא אושר בדרך של משאל עם. אכן, הצעה ברוח זו הובאה בפני הכנסת (ראו הצעת חוק-יסוד: משאל עם, ה"ח תשס"ה 146). ההצעה נדחתה בקריאה הראשונה (ראו פרוטוקול הישיבה ה-239 של הכנסת ה-16 מיום י"ז באדר ב' תשס"ה (28 במרס 2005)). אולם השאלה שבפנינו היא שאלת חוקתיותו של חוק יישום ההתנתקות. במסגרת בחינה זו של החוקתיות – בחלק שעניינו הלימת החוק את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית – אין מקום לטענה שלפיה החוק אינו תקף, שכן היה על הכנסת לפעול במשאל עם דווקא. אין לראות אפוא בדחיית ההצעה לערוך משאל עם בנושא ההתנתקות ובהגשמת תכנית ההתנתקות באמצעות חוק יישום ההתנתקות משום פעולות שאינן הולמות את ערכיה הדמוקרטיים של מדינת ישראל. הטעם לכך הוא זה: בישראל הריבון הוא העם. העם בוחר את הכנסת. היא "בית הנבחרים של המדינה" (סעיף 1 לחוק-יסוד: הכנסת); היא "בית המחוקקים" (סעיף 1 לחוק המעבר, תש"ט-1949). הכנסת מביעה את רצונה באמצעות חוקי יסוד וחוקים "רגילים". אלה קובעים את ההכרעות המהותיות באשר למדיניותה של המדינה ובאשר לצרכיה של החברה (ראו בג"ץ 3267/97 רובינשטיין נ' שר הביטחון [82], בעמ' 508). הנה-כי-כן, הדמוקרטיה הישראלית היא דמוקרטיה ייצוגית. העם מדבר באמצעות נבחריו, והנבחרים מדברים באמצעות חקיקתם. חוק של הכנסת – כל חוק, לרבות חוק יישום