122. סמכותו של בית-משפט זה בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק היא סמכות שבשיקול-דעת (בג"ץ 10/59 לוי נ' ביה"ד הרבני האזורי, תל-אביב-יפו [89], בעמ' 1194; בג"ץ 86/89 שנקר נ' ראש המועצה המקומית רמת-השרון [90], בעמ' 781; בג"ץ 170/87 אסולין נ' ראש עיריית קרית גת [91], בעמ' 692). ככלל, "על-פי שיקול-דעתנו זה... איננו דנים בעתירה כל עוד עומד לעותר סעד חלופי..." (בג"ץ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון [92], בעמ' 240). אכן, בית-משפט זה אינו נוהג לעשות שימוש בסמכותו כל עוד לא מיצה העותר סעד חלופי יעיל שעומד לו על-פי דין. לא פעם פסקנו כי אי-מיצוי הליכים על-ידי פנייה לרשות המוסמכת קודם הגשת העתירה מצדיק דחייה על הסף (דנג"ץ 4894/96 פרבר נ' משטרת ישראל [93]; בג"ץ 4793/95 ששון נ' ראש הממשלה ושר הבטחון [94]). ואולם, חריג לכלל הדחייה על הסף מצוי באותם מקרים שבהם הסעד החלופי אינו יעיל, במקרים שבהם הנסיבות מחייבות התערבות מיידית של בית-משפט זה כדי למנוע עוול או כאשר משיקולי צדק כלליים מתחייבת התערבותו של בית-משפט זה.
123. בנסיבות העניין שוכנענו כי יש מקום להידרש לעתירות לגופן, הגם שהעותרים טרם מיצו את הסעדים העומדים להם במסלולי התביעה מכוח החוק. לכך כמה טעמים עיקריים: ראשית, מדובר במקרה ברור של בעיה משפטית סבוכה ומורכבת. העתירות עוסקות בעניין ציבורי רגיש, בעל חשיבות מדרגה ראשונה. הן מעלות שאלות של פגיעה בזכויות אדם של אלפי אנשים המתגוררים בשטח המפונה. הן עוסקות בהנחות המוצא ובעקרונות הבסיסיים שעליהם בנויים הסדרי הפיצויים בחוק. העתירות מעלות בעיות משפטיות חדשות שטרם הוכרעו (השוו בג"ץ 1921/94 סוקר נ' הוועדה לבנייה למגורים ולתעשייה, מחוז ירושלים (להלן – פרשת סוקר [95])). אין מדובר
--- סוף עמוד 581 ---
בבירור שיגרתי של אופן חישוב הזכאות לפיצויים לפי החוק. קיים צורך בהכרעה מיידית שתסיר את חוסר הבהירות סביב זכויות הפיצוי למפונים. הפניית העותרים אל ועדות הזכאות לא תספק את ההכרעה המיידית והכללית המתחייבת לאלתר.
124. שנית, הפניית העותרים למסלול של ועדות הזכאות לא תספק סעד חלופי יעיל. העתירות תוקפות, בין היתר, את עצם החוקתיות של המסלולים המשפטיים שהחוק מתווה, שאליהם המדינה מפנה את העותרים בבחינת סעד חלופי, כמו גם את "כלל הויתור", שלפיו הוויתור על תביעה מכוח הדין הכללי הוא תנאי לכניסה למסלולים אלה. לגבי סוגיות אלה, קשה לראות בוועדות הזכאות משום סעד חלופי. מנגנון ועדות הזכאות מתווה את ההליך לקבלת פיצויים למי שמקבל, עקרונית, את הסדר הפיצויים שבחוק. המסגרת הנורמטיבית לפעולתן של ועדות הזכאות והוועדה המיוחדת שונה מהמסגרת הנורמטיבית להפעלת ביקורת שיפוטית של בית-משפט זה. מטרותיהן ותפקידיהן של הוועדות שונים מתפקידו של בית-משפט זה, לכן עילות הביקורת שאליהן תוכלנה להידרש ועדת הזכאות וערכאות הערעור מצומצמות מהעילות המנחות בית-משפט זה. אין הוועדות מהוות אפוא תחליף ראוי לביקורת שיפוטית של חוקתיות החוק בבית-משפט זה. במצב דברים זה אין לסגור את הדלת בפני העותרים תוך הפנייתם לוועדות הזכאות.