--- סוף עמוד 605 ---
המלה הקטנה 'מעין'..." (שם, בעמ' 1504). נראה כי הקושי במתן הגדרה ממצה נובע מהיותם של רבים מהגופים הסטטוטוריים בעלי תכונות מעורבות – מינהליות ושיפוטיות. דומה כי השאלה מה טיבו של גוף הפועל על-פי חוק – האם שיפוטי, מעין-שיפוטי או מינהלי טהור – שאלה שבדרגה היא, והיא תלויה בתכליתו של החוק, בהגדרת תפקידיו וסמכויותיו של הגוף הנדון ובמכלול נסיבות העניין (ראו דברי השופט ש' לוין בבג"ץ 701/81 מלאך נ' יושב-ראש הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה [126], בעמ' 12). על-אף הקושי במתן הגדרה ממצה מקובל לומר כי מאפיין מרכזי של גוף או טריבונל מעין-שיפוטי טמון בהיותו פוסק בריב (Lis) בין שני צדדים על-פי הליך דמוי משפט. לשון אחר, נדרש משולש של שני צדדים מתדיינים וביניהם הרשות הפוסקת (ראו למשל דברי הנשיא לנדוי בד"נ 15/79 ליבל נ' הרשות המוסמכת לצורך חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957 (להלן – פרשת ליבל [127]), בעמ' 37; עוד ראו והשוו דברי השופט ברק בע"א 324/82 עיריית בני-ברק נ' רוטברד [128], בעמ' 126; כן ראו ב' ברכה משפט מינהלי (כרך א) [238], בעמ' 66).
167. תכלית הקמתן של ועדות הזכאות על רקע תכליותיו הכלליות של החוק, תפקידיהן וסמכויותיהן של הוועדות האמורות וההיסטוריה החקיקתית של חוק יישום ההתנתקות מלמדים כי ועדות הזכאות אינן טריבונלים מעין-שיפוטיים אלא גופים מינהליים המכריעים בתביעות הפיצויים עבור המינהלה. ראשית, מהוראות החוק עולה בבירור כי ועדות הזכאות הן זרוע של המינהלה. כפי שצוין לעיל, ועדות אלה מוקמות על-ידי מנהל המינהלה (סעיף 10(א)), ותביעות הפיצויים מוגשות להן באמצעות המנהל (סעיף 12(א)). הוראות חוק אלה מדגישות את היותן של ועדות הזכאות גוף מינהלי המכריע בתביעות הפיצויים עבור המינהלה, שעליה מוטל תפקיד תשלום הפיצויים לזכאים לכך לפי החוק. שנית, מהוראות החוק עולה כי ועדת הזכאות אינה מכריעה בריב (Lis) בין שני בעלי-דין חיצוניים לה, אלא תפקידה להכריע עבור המינהלה בתביעת הפיצויים שהגיש לה התובע. תימוכין לכך ניתן למצוא בעובדה שהמינהלה אינה רשאית לערער על החלטותיה של ועדת הזכאות בפני בית-משפט השלום (סעיף 17(א)), שכן הכרעתה של ועדת הזכאות בתביעת הפיצויים היא למעשה הכרעתה של המינהלה. זאת ועוד, ועדת הזכאות היא המשיבה בערעור בפני בית-משפט השלום, והיא מיוצגת בידי בא-כוחו של היועץ המשפטי לממשלה (סעיף 17(ב)). מכאן עולה כי ועדת הזכאות היא בעלת-הדין, ואין מתקיים אותו יחס משולש של שני צדדים מתדיינים וביניהם גוף פוסק. שלישית, העובדה כי על החלטותיו של בית-משפט השלום, בדונו בערעור על הכרעותיהן של ועדות הזכאות, ניתנה זכות ערעור נוספת לבית-המשפט המחוזי שלא הוגבלה לשאלה משפטית בלבד, יש בה כדי לתמוך במסקנה בדבר אופייה המינהלי של ועדת הזכאות. הנה-כי-כן, על-פי אמות המידה שגיבשה פסיקתנו, ניתן