190. לדעתנו, ההסדרים של חוק יישום ההתנתקות בעניין ייחוד העילה והוויתור עליה אינם חוקתיים, משום שהם אינם מקיימים את דרישת המידתיות של פיסקת ההגבלה שבחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. אנו סבורים שהסדרי ייחוד העילה והוויתור אינם הסדרים שפגיעתם בזכויות מצויה במיתחם הכיבוד המותר לצורך מימוש תכליתו של חוק יישום ההתנתקות, ועל-כן הם נמצאים מפרים את מבחן המשנה השני של דרישת המידתיות. אכן, הסדר שיאפשר פנייה לדין הכללי יביא את הפגיעה בזכויות הישראלים המפונים לרמה ראויה מבחינת אפשרויות הפיצוי שלהם בלא לסכל את תכליותיו של חוק יישום ההתנתקות. ביסוד גישתנו זו מונח השיקול כי שלילת האפשרות לקבלת פיצוי לפי החוק ממי שפנה לדין הכללי נוטלת מן הישראלים המפונים מקור כספי שהינו חיוני לצורך מעבר, שיקום והתבססות בימים, בשבועות ובחודשים הסמוכים לפינוי. אכן, מועד הפינוי נכפה על המפונים, והוא קרוב ביותר. לאחריו ייוותרו רבים מהם מחוסרי דיור ופרנסה. מובן שבזמן שנותר אין קיימת אפשרות מעשית למצות את מסלול התביעה על-פי הדין הכללי לא לצורך קבלת מלוא הפיצוי הנדרש לכינון חיים חדשים מחוץ לשטח המפונה ואף לא לצורך השגת אמצעי הביניים הנדרשים למציאת פתרונות זמניים. חוק יישום ההתנתקות אינו מבחין בין תשלומים מסוגים שונים. לעניין הוויתור, תביעת הפיצוי המלא כמוה כתביעת הוצאות הובלה, דמי שכירות או דמי הסתגלות. זו כן זו משמעותן ויתור על הזכויות מכוח הדין הכללי (סעיף 135(ד) לחוק; ראו פיסקה 52 לעיל לעניין צו-הביניים שהוצא בנושא זה). הכרה בכך שקבלת פיצוי מכוח החוק לא תחסום את האפשרות לתביעה על-פי הדין הכללי תאפשר לישראלים המפונים לקבל את הסכומים העיקריים הנחוצים להם – הן להוצאות המיידיות והשוטפות הן להתבססות מחדש – במסגרת המנגנון המהיר והיעיל הקבוע בחוק, אך בלא שיישלל ה"שסתום" להבטחת חוקתיות הפיצוי באמצעות הפנייה לדין הכללי.
191. נוסיף כי יכולת הפנייה לסעד מכוח הדין הכללי חיונית היא כדי לקיים את האיזון שעליו מבוסס מודל הפיצויים של חוק יישום ההתנתקות. כפי שראינו, המודל
--- סוף עמוד 618 ---
ה"מעורב" שעליו מבוסס הפיצוי בחוק, הבנוי על היבטים סטנדרטיים ועל היבטים אינדיווידואליים, עשוי במקרים מסוימים להביא לפיצוי שנופל מהפיצוי ההוגן והראוי הנדרש על-פי אמות מידה חוקתיות. עשוי להיווצר מצב שבו הפגיעה בזכויותיו של ישראלי מפונה אינה מידתית. הדרך למנוע חוסר מידתיות זה ולאזן מצב דברים זה היא בפתיחת הפתח לפנייה לדין הכללי, אשר נוקט באמת מידה אינדיווידואלית. מניעתה של פנייה זו במקום שהוגשה תביעה או בקשה לוועדת הזכאות או לוועדה המיוחדת והפונה לא חזר בו (סעיף 135(ד)), שוללת אפשרות זו. אמת, סעיפים 134 ו-135 לחוק אינם מבוססים על ייחוד העילה. הם מאפשרים ויתור על הוראות החוק תוך פנייה לדין הכללי. אך מדוע יימנע מישראלי שפונה מהשטח המפונה מלפנות לדין הכללי רק משום שהוא פנה קודם לכן בתביעה או בבקשה לפי החוק ולא חזר בו ממנה בתוך 30 ימים מיום הגשת התביעה בבקשה? תשובתה של המדינה בעניין זה מבססת עצמה, בעיקרו של דבר, על שיקולי יעילות. כפי שנראה (ראו פיסקה 236 להלן), שיקולים אלה אין בכוחם בלבד להסיר את חוסר המידתיות שבהוראות החוק לענייננו.