193. במקרה שלפנינו, נוכח נסיבותיו המיוחדות, ובהתחשב בזמן העומד לרשות הישראלים המפונים להחליט על הבחירה, הברירה שקובע חוק יישום ההתנתקות אינה מאפשרת בחירה מודעת של ממש בין החלופות השונות. אכן, הסדרי הפיצוי הקבועים בחוק יישום ההתנתקות מעוררים אצל המתיישבים ואצל בעלי העסקים בשטח המפונה חששות רבים כי הפיצוי שישיגו יפחת מן המגיע להם על-פי הדין שמחוץ לחוק יישום ההתנתקות. המדינה דוחה חששות אלה ומשוכנעת שהפיצוי שיינתן יהא מספק. בפועל, טרם הותנעה פעילות נמרצת של ועדות הזכאות והוועדה המיוחדת, וממילא לא ניתן לשער את גישתם של בתי-המשפט ואת ההלכות שיפסקו בדונם בערעורים ובעתירות על החלטות גופים אלה בסוגיית הפיצוי. אי-בהירות זו מקשה על הערכה שקולה של יתרונות מסלול הפיצוי לפי החוק. על רקע זה בחירה מראש במסלול תביעה זה, תוך ויתור מוחלט על הזכויות לפי הדין הכללי, הינה פעולה שאין בה בחירה מודעת כנדרש. אמת, להלכה החוק קוצב שלוש שנים לביצוע הבחירה בין שני מסלולי הפיצוי (סעיף 135(א)), אולם מובן הוא כאמור כי מרבית המפונים יזדקקו לשיעורים משמעותיים מכספי הפיצוי כבר בסמוך לעזיבתם את השטח המפונה. המתיישבים יידרשו לרכוש בית ולכונן את חייהם במקום חדש (לעניין זה יוזכר כי מענק עבור דמי שכירות על-פי החוק משולם, לכל היותר, לתקופה של שנתיים ימים). בעלי העסקים והחקלאים יצטרכו לחדש את מקורות הכנסתם באתרים חלופיים ולהיענות לתביעותיהם של נושים. נוכח לחץ הזמנים מצוקת המידע אך מחריפה תוך שלא נצבר כל ניסיון שעל-פיו ניתן לבצע בחינה מושכלת ובחירה מודעת. אכן, הזמן הקצר המוקנה בפועל לבחירה סביר שיַטֶּה רבים מן המפונים לבחור בפיצוי על-פי החוק אך משום שמדובר בהליך מהיר הרבה יותר, המשתלם תוך זמן קצר, ולא משום שזהו ההליך העדיף מבחינת שיעור הפיצויים ואופיים. במצב זה ניכר שכל בחירה באחת החלופות – והוויתור על החלופה האחרת הכרוך באותה בחירה – יידרשו להיעשות מעמדה של
--- סוף עמוד 620 ---
נחיתות במידע ובשהות לאיסופו. בחירה וויתור שכאלה אינם בחירה וויתור שהדין נכון לתת להם תוקף בהקשרים שונים במשפט. הבחירה שהחוק העמיד בפני הישראלים המתפנים אינה מידתית. ניתן לקיים את מטרות החוק – ואף הכרחי הוא לשם קיום מטרות החוק – בקביעת חלופה פוגעת פחות. חלופה זו עניינה הכרה באפשרות לפנות לדין הכללי גם במקום שהוגשה תביעה או בקשה לוועדת הזכאות.