52. בעת חקירתו, עמיר אישר בעמוד 68 בשורה 26 כי לא התייחס בסעיף 7 לזאב:
"העד, מר בן- צבי: אני לא כתבתי בסעיף 7 שדיברתי עם גולדשטיין."
ובעמוד 74 בשורה 13 אישר כי לא קיים שיחה נוספת עם זאב.
"עו"ד חן: זאת אומרת, עד לאותה נקודה לא ידעת על קיומו של גודשטיין ולא דיברת איתו, ולא שוחחת איתו ולא שום דבר?
העד, מר בן- צבי: עד לאותה נקודה תיארתי לעצמי שיש בן אדם שקוראים לוז זאב גולדשטיין, מטבע הדברים של החברה ומהבדיקה שעשינו שיש שם בעל מניות. אבל התקשורת בפועל הייתה מול יהודה שושני.
כב' הש' הדר: ולאחר מכן היה עוד פעם מגע ביניכם?
העד, מר בן- צבי: לא."
53. בשונה מגרסת השיחה המשותפת, בעניין הגרסה לשיחות בהן זאב מודה כביכול בחוב, התברר שתצהירו של עמיר בעניין זה בסעיפים 4 ו – 7 לא היה אמת. בימ"ש קובע גם לגבי טענה זו כי התובעת ניסתה להטעות בימ"ש.
הגרסה שזאב אישר לפני גב' ביטון כי חתם על הערבות
54. בכתב התביעה נטען כי גב' ביטון שוחחה עם יהודה על החוב. אולם, בתשובה לבקשה לביטול פסק הדין, עמיר הצהיר שידוע לו שגב' ביטון שוחחה עם זאב, לפני ולאחר חתימתו על הערבות, על ערבותו.
55. זאב הכחיש בתגובתו לתשובה גרסת מנהל התובעת.
56. גב' ביטון נחקרה על גרסה זו ובעמוד 121 בשורה 7 סתרה גרסת עמיר:
"ת. לא דיברתי עם גולדשטיין, כל הקשר שלי היה עם שושני (יהודה – ע.ה) "
57. מכאן שגם בעניין זה היה ניסיון להטעות בימ"ש.
הגרסה כי יהודה היה עד לחתימת זאב על הערבות ביום 30.10.16
58. התובעת צרפה לראיותיה תצהיר של יהודה בו הוא הצהיר כי זאב חתם בנוכחותו על הערבות ביום 30.10.16 במשרדי החברה.
59. גם טענה עובדתית חשובה זו לא הופיעה בכתב התביעה, או בתשובה לבקשה לביטול פסק הדין.
60. נוסף לקושי העולה מהאופן בו גרסה זו הובאה לראשונה, לגרסה זו קשיים נוספים.
61. קושי ראשון, התובעת ייחסה ליהודה בכתב התביעה מעשה רמייה זדוני וחוסר תום לב.
בעמוד 76 בשורה 27 עמיר העיד שיהודה שיקר לו:
"עו"ד חן: בטענה שהחברה סולבאנט.
כב' הש' הדר: אתה שואל אותו זה מה שהוא טוען פה?
עו"ד חן: נכון, לא, אני אומר, אתה טוען שהוא שיקר?
כב' הש' הדר: האם אתה טוען ששושני שיקר לך לגבי התקשרות הפרעון של החברה?
העד, מר בן- צבי: בדיעבד, כן."
62. בחקירה החוזרת של יהודה, התובעת עימתה אותו בעמוד 113 עם הסתירה בין הטענה שלו שבחודש ספטמבר מצב החברה היה פנטסטי ובין הדו"ח הכספי לפיו באותו מועד הסתכם ההון בסך של כארבעים אלף ₪ בלבד. בימ"ש נאלץ להעיר לתובעת במעמד החקירה החוזרת כי לכאורה היא מנסה לשכנע אותו שהעד מטעמה אינו אמין.