56. במצב זה, לא נוצר מצב של התנגשות מול זכויותיה של פסגות. לשיטת הכונס, עובדה זו אינה מייתרת את הצורך לשמוע את טענות המפרקים, שכן הם קציני בית המשפט, הבודקים ומבקרים את אופן התנהלותו של התאגיד, לרבות התקשרויותיו עם צדדי ג', וכשרות הפעולות שבוצעו במסגרת זו. מן החומר שבפניי עולה כי בפי המפרקים אכן יש טענות לעניין זה. בה בעת עולה, כי המקום הגיאומטרי המתאים לבחינתן יהיה בדיון בחלקו השני של הערעור, העוסק בין היתר בקביעה נוספת בהכרעת החוב בדבר הדחיית החוב ל – SKS.
57. לא למותר לציין, כי הצורך בהכרעה בשאלת הדחיית החוב עומד בעינו, גם לאחר שהתקבלה עמדתה של SKS בחלקו הנוכחי של הערעור, לעניין מעמדה כנושה מובטחת מכוח פירעון חלקי של החוב למלווים המובטחים. לשון אחר, הקביעה לגבי עניין זה בחלקו הראשון של הערעור, כפופה להכרעה בסוגיית הדחיית החוב בחלקו השני של הערעור. אכן, הסוגייה של הדחיית החוב נוגעת לאופן ניהול החברה, אשר הייתה בשליטת SKS. עניין זה לא נדון באופן ממשי בחלקו הראשון של הערעור. גם אם לפי הדין הכללי זכאית SKS, עקרונית, למעמד של נושה מובטח בשל הפירעון החלקי שעשתה של החוב לפסגות, הדבר אינו מונע, במקרה המסוים, קביעה כי בשל האופן בו נעשה שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, תושעה זכותו של בעל מניות לפירעון חובו מאת החברה (סעיף 6(ג) לחוק החברות, התשנ"ט–1999). הדין הקבוע לעניין זה בחוק החברות הוא דין מיוחד, העשוי להחריג את המקרה מפעולתו של הדין הכללי האמור. ממילא, אין בהכרעה בחלק זה של הערעור כדי לקבוע מסמרות לגבי הסוגייה האמורה של הדחיית החוב.
58. במצב זה, אין צורך להכריע בשאלה נוספת שבמחלוקת, והיא האם הבטוחות עמדו לטובת SKS מיד עם הפירעון החלקי, כטענתה, או שמא רק לאחר השלמת הפירעון המלא של החוב. אכן, מקום בו מדובר בפירעון מלא, אין מחלוקת כי הבטוחה עוברת למי שביצע את הפירעון לאחר השלמת הפירעון. לכאורה, אין סיבה טובה לגרוס אחרת במקרה הנוכחי. הדברים אמורים ביתר שאת, באין הסכמה כלשהי מצד פסגות בהסכמים השונים, למתן מעמד של נושה מובטח ל – SKS. כאמור, מקרה זה אינו מחייב לקבוע מסמרות בשאלה זו. החשוב הוא, שמכוח עקרון הסוברוגציה הקבוע בסעיף 4 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, עוברת הבטוחה (אם וככל שנותרה) לידי SKS, נוכח הפירעון החלקי שעשתה.
59. עוללות. כאן המקום להתייחס למספר טענות שהועלו בפניי, אשר אינן משפיעות על המסקנה אליה הגעתי.