10. חוב מובטח? המפרקים דחו את טענת החברה בדבר היותו של חוב בסך של 35.2 מיליון ₪ חוב מובטח בגין פירעון חלק מחוב החברה למלווים המובטחים. במוקד הדיון עמדה השאלה, האם יכולה SKS להיבנות מן האמור בסעיף 14 לחוק המשכון, בו נקבע כי מקום בו נפדה משכון לפי סעיף 13 לחוק, על ידי מי שאינו החייב, "זכאי הפודה לחזור אל החייב ולהיפרע ממנו כדין ערב שמילא את ערבותו, ואם הפודה לא היה בעל הנכס יעמוד לו המשכון להבטחת זכותו זו".
11. בהנמקתם לעניין זה הפנו המפרקים להוראת סעיף 13(ד) לחוק המשכון. הוראה זו קובעת, כי "אין בהוראות סעיף זה כדי להקנות זכות לפדות חלק מן המשכון על ידי קיום חלק מן החיוב, זולת אם הוסכם על כך בהסכם המישכון". בהקשר זה היפנו המפרקים לפסק הדין שניתן בה"פ (מחוזי מרכז) 68191-10-13 קריסטל עבודות צבע בע"מ נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (13.2.2015). המפרקים קבעו, כי במקרה זה, לא רק שבהסכם בין החברה לבין המלווים המובטחים לא הוסכם על פדיון חלקי של המשכון, אלא נקבע היפוכו של דבר: היינו, כי המשכון יישאר בתוקפו עד לפירעון החוב כולו. בהכרעת החוב צוין, כי SKS אינה טוענת אחרת. בהקשר זה מפנים המפרקים להוראה בהסכם בין החברה לבין המלווים המובטחים, בה נקבע כי החברה לא רשאית לשעבד את הנכסים המשועבדים לטובת הנושים המובטחים בשעבוד נוסף לצד ג' כלשהו, אלא אם ניתנה הסכמת הנושים המובטחים. נקבע עוד, כי רק לאחר פירעון ההלוואה באופן מלא ימציאו הנושים המובטחים את הסכמתם לביטול השעבוד.
12. להשלמת התמונה ציינו המפרקים בהכרעת החוב, כי יתרת סכום החוב שהובטח על ידי המשכון שולם למלווים המובטחים רק לאחר שהושלמה העסקה בה נמכרה פעילות החברה על ידי המפרקים, בעת שהיו נאמנים בהקפאת הליכים.
13. כאמור לעיל, זכות החזרה של מי שפדה משכון, ובכלל זה הזכות כי המשכון יעמוד לו להבטחת אותה זכות, מעוגנת בסעיף 14 לחוק המשכון. על פי הרישא לאותו סעיף, תנאי לתחולתה של הוראה זו הוא כי נפדה משכון לפי סעיף 13, על ידי מי שאינו חייב. ענייננו בטענה לפדיון חלק מן המשכון על ידי קיום חלק מן החיוב. בעניין זה דנה הוראת סעיף 13(ד) לחוק המשכון. לפיכך, הוראה זו עומדת במרכז הדיון בטענותיה של SKS כי חוק המשכון מקים לה מעמד של נושה מובטח.
14. לטענת SKS, במקרה זה ניתנה הסכמה של פסגות לפירעון של חלק מן החוב כלפיה. לשיטת SKS די בהסכמה נטענת זו על מנת לבסס את המעמד האמור לפי הוראת סעיף 13(ד). טענה זו יש לדחות הן במישור הנורמטיבי, הן במישור העובדתי.