15. אשר למישור הנורמטיבי. כנזכר לעיל, סעיף 13(ד) קובע כי "אין בהוראות סעיף זה כדי להקנות זכות לפדות חלק מן המשכון על ידי קיום חלק מן החיוב, זולת אם הוסכם על כך בהסכם המשכון". לשון ההוראה סבה על זכות לפדות חלק מן המשכון על ידי קיום חלק מן החיוב. עולה מכך, כי המוקד בסעיף 13(ד) אינו אך בהסכמה על קיום חלק מן החיוב, כי אם בהסכמה על פדיון חלק מן המשכון. מסקנה זו מתחייבת גם נוכח התוצאה מרחיקת הלכת של פדיון חלק מן המשכון, היא פקיעתו של אותו חלק של המשכון (ראו א' זמיר, מ' א' ראבילו, ג' שלו, הפירוש הקצר לחוקים במשפט הפרטי (1996), בעמוד 646).
16. המסקנה כי ההסכמה הנדרשת מתייחסת לזכות לפדות את המשכון באופן חלקי עולה גם מכך, שסעיף 13(ד) מחייב קביעה מתאימה בהסכם המשכון. על פי החוק, הסכם המשכון הוא הסכם בדבר שעבוד נכס כערובה לחיוב (סעיפים 1(א), 3(א) לחוק). בניגוד לטענת SKS, המוקד של הוראת סעיף 13(ד) אינו בהסכם היוצר את החיוב מושא השעבוד, הוא הסכם ההלוואה בעניין שבפניי. אילו כוונתו של סעיף 13(ד) הייתה להסכמה בדבר פירעון חלקי של החיוב (כגון ההלוואה), ברי כי ההפניה הייתה צריכה להיות להסכם ההלוואה, ולא להסכם המשכון. גם מכך עולה, שלצורך גיבושה של הזכות לפי סעיף 14 לחוק המשכון, אין די בהסכמה על פירעון חלקי של החיוב. נדרשת הסכמה על פדיון חלק מן המשכון.
17. לא למותר להוסיף, כי במישור העובדתי, עולה מן החומר שבפניי כי SKS לא הוכיחה, בכל מקרה, הסכמה של המלווים המובטחים לפירעון חלקי של החיוב. בהקשר זה, SKS טוענת כי במסגרת תוספת מס' 2 להסכם ההלוואה (נספח 10 להודעת הערעור, 20.12.16, להלן – התוספת השנייה), הסכימה פסגות באופן מפורש לכך שהחברה תקבל הלוואה מגורמים חיצוניים לצורך פירעון חלק מחובה. מעיון בתוספת השנייה עולה, כי בטענה שפסגות הסכימה לכך שהחברה תקבל הלוואה מגורמים חיצוניים לצורך פירעון חובה יש ממש.
18. ברם, התוספת השנייה אינה מדברת על תשלום חלק מן החוב, כי אם על תשלום מלוא חובה של החברה. כך עולה מן ה"הואיל" האחרון במבוא לתוספת. כך עולה גם מן הפירוט של התשלומים שבסעיף 3.1 לתוספת השנייה, ובמיוחד סעיף קטן (ה) של אותו סעיף, הקובע מועד לתשלום "יתרת ההלוואה", בהמשך לתשלומים המפורטים בסעיפים קטנים (א) – (ד). לכך שהכוונה למלוא החוב, ראו גם בתוספת השלישית להסכם ההלוואה (6.4.17), ב"הואיל" השני ("ההלוואה תשולם במלואה בחמישה תשלומים....")). יוצא, כי בניגוד לטענת SKS, אין בנמצא הסכמה של המלווים המובטחים או מי מהם, לפירעון חלקי של ההלוואה. ההסכמה היא, בבירור, לפירעון מלא שלה.