38. נוכח כל האמור, עולה כי שילובן של הוראת סעיף 13(ד) לחוק המשכון, עם ההוראות ההסכמיות הרלוונטיות, מוביל למסקנה כי בדין קבעו המפרקים שלא נעשה פדיון חלקי של הבטוחות על פי הסכם ההלוואה, העשוי לבסס ל -SKS מעמד של נושה מובטחת מכוח סעיף 14 לחוק המשכון.
39. בכך לא מסתיים הדיון. בפי SKS קו טענות נוסף. על פי טיעון זה, SKS זכאית ליהנות ממעמד של נושה מובטחת לא רק מכוח חוק המשכון, אלא גם על יסוד דינים אחרים שהכירו בעקרון התחלוף (סוברוגציה), ובמרכזם דיני עשיית עושר ולא במשפט.
40. במישור העובדתי, טוענת SKS כי טרם כניסת החברה להקפאת הליכים, פנה מנכ"ל החברה דאז, מר קפלן, לבעלי השליטה ב – SKS (שהיא בעלת השליטה בחברה), בבקשה שאלה יזרימו מיידית סכומי כסף נכבדים לצורך הצלת החברה. בעלי השליטה נענו לבקשה, והעבירו את הכספים מושא ערעור זה.
41. ספציפית, טוענת SKS כי הגיעה להסכמות עם המלווים המובטחים, לפירעון חלק מן החוב שחבה להם החברה. על פי הטענה, הסכומים ששולמו על ידי SKS נועדו להסדיר חריגות של החברה בהסכם ההלוואה עם החברה. SKS טוענת כי חריגות אלה נוצרו בשל התנהלות לא ראויה של מר קפלן והפרות מהותיות של חובותיו כלפי החברה, אותן הסתיר מן המערערות ומבעלי השליטה בהן. בהקשר זה נטען בערעור עוד כי מצבה הכספי האמיתי של החברה היה חמור בהרבה ממה שהוצג על ידי מר קפלן לבעלי השליטה ב – SKS.
42. SKS טוענת כי בתמורה לכספים ששילמה, הסכימה פסגות לדחות את פירעון מלוא ההלוואה המובטחת ליום 20.6.17, ולהימנע בינתיים מפתיחת הליכים כנגד החברה, וממילא למנוע את כניסתה של החברה להליכי חדלות פירעון. SKS טוענת כי אלמלא הייתה מסכימה לפרוע את הסכום האמור לפסגות, הייתה פסגות פותחת ללא דיחוי בהליכים נגד החברה, אשר היו מביאים בוודאות לקריסתה המיידית. מכאן, לשיטת SKS, כי הכספים ששילמה נועדו למנוע את קריסת החברה, ולתת לה הזדמנות להבריא.
43. SKS מדגישה, כי המפרקים אינם חולקים על העברת הכספים, או כי הועברו לשם פירעון החוב למלווים המובטחים. מודגש עוד, כי המפרקים לא חולקים על כך, שאלמלא ההסדר בין המערערת לבין פסגות, הייתה החברה נכנסת להליכי חדלות פירעון מיידיים.
44. הטענה בדבר הסכמה על פירעון חלקי של החוב נדחתה לעיל. בטענות בעניינו של מנכ"ל החברה אין בדעתי לקבוע ממצא, נוכח העובדה שמדובר בטענות המבקשות להטיל בו דופי, בלא שניתנה לו הזדמנות להציג את עמדתו לגביהן (השוו בהקשר זה לפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 188/96, רע"פ 8226/96 צירינסקי נ' סגן נשיא בית-משפט השלום בחדרה, פ''ד נב(3) 721 (1998)).