וסעיף 5א' – אשר אין חולק כי אינו רלוונטי לעניין לפני - נוגע לביצוע עבודה ברכוש המשותף שמטרתה הריסת הבית המשותף ובנייתו מחדש וקובע הסדר הדומה להסדר הקבוע בסעיף 5, אלא שהרוב הנדרש לשם הוצאתו לפועל הוא רוב של ארבע חמישיות מהדירות.
40. סמכות המפקח לדיון בסוגיות בהתאם לחוק החיזוק–
כטענה מקדמית טוענים המערערים, כפי שפורט לעיל בהרחבה, כי המפקחת על רישום המקרקעין חרגה מהסמכות המוקנית לה, עת דנה בתוקפו של הסכם – גם ככל שהוא אמנם הסכם חיזוק – וזאת, בהינתן שבמרכזו פרויקט ובו שני בתים משותפים ולא בית משותף אחד. עוד נטען כי המפקחת חרגה מסמכותה עת דנה והקנתה זיקות הנאה הדדיות לבעלי הדירות בשני הבתים המשותפים. כפי שהקדמתי וציינתי, דין הערעור להתקבל, הואיל ולדידי צודקים המערערים בטענותיהם הקנייניות- קרי טענותיהם לגופם של דברים. יחד עם זאת, הנני מוצאת להבהיר כי אין בידי לקבל את טענותיהם של המערערים בכל הנוגע לעצם סמכות המפקחת לדון בפרויקט נשוא הדיון, כמו גם עצם סמכותה המהותית להקנות זיקות הנאה – וזאת, הגם שבמקרה לפני – כפי שהקדמתי וציינתי – אין בידי לקבל קביעתה בדבר הקניית זיקות הנאה לגופה.
כך, בכל הנוגע להיקף סמכותו של המפקח על המקרקעין לדון בסכסוכים הנוגעים לפרויקט חיזוק, נקודת המוצא לדיון מצויה בהוראת סעיף 72 לחוק המקרקעין, הקובעת את גדר סמכותו של המפקח על רישום המקרקעין ובכלל זה, קובעת בסעיף 72(א) לחוק המקרקעין, הרלוונטי לענייננו, כי המפקח מוסמך לדון ב:
"72. (א) סכסוך בין בעלי דירות בבית משותף בדבר זכויותיהם או חובותיהם .... לפי חוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה), התשס"ח-2008 ... יכריע בו המפקח."
מתוך לשון החוק נמצא למדים כי זו על פניו, אינה מגבילה את המפקח לדון רק בתביעות המפורטות ככתבן וכלשונן בחוק החיזוק, אלא שסמכותו משתרעת באופן רחב על כל תביעה הנוגעת לזכויות או חובות של בעלי הדירות בבית המשותף לפי חוק החיזוק.
בהתאמה ללשון החוק, וכן, תוך פרשנות חוק החיזוק בשים לב לתכלית החקיקה, פורשה על ידי בית המשפט העליון בהרחבה סמכותו של המפקח על רישום המקרקעין לדון בתביעות הנוגעות לחוק החיזוק. בהקשר זה, בפסק הדין בעניין רוט, פתח בית המשפט העליון והפנה לכך שהעברת הסמכות למפקח והפחתת הרוב הדרוש בחוק המקרקעין לקבלת החלטה בנוגע לביצוע עבודות ברכוש המשותף, נועדו להקל על הליך חיזוק הבית המשותף מכוח תמ"א 38 והכל מתוך הכרה בצורך הציבורי החשוב שבחיזוק בתים משותפים ושיפור עמידותם מפני רעידת אדמה. בהתאמה לתכלית החקיקה, הוסיף בית המשפט העליון וקבע כי סמכותו של המפקח על המקרקעין תפורש באופן נרחב כך שתחול גם על קביעות בנושאים קנייניים וגם על קביעות הנוגעות לאופן ביצוע עבודות החיזוק. באותו עניין הוסיף בית המשפט העליון וקבע כי סמכותו הרחבה של המפקח להכריע בנושאים קניינים, תחול גם על הקביעה למי תוקנה הבעלות ביחידות הנוספות שתבננה ובכלל כך יוסמך המפקח להורות כי הבעלות בדירות אלו תוקנה ליזם וזאת, הגם שהוראות סעיף 5(ד) לחוק החיזוק הקובעות כי אלו תרשמנה על שמם של בעלי הדירות המקוריים בבית המשותף. בהקשר זה נקבע על ידי בית המשפט העליון בפסקה 24 לפסק הדין כי:
" הנה, בעיניי, לשון סעיף 72(א) לחוק המקרקעין מלמדת - בצורה חד-משמעית - על הענקת סמכות ייחודית למפקח לדון בכל סכסוך בין בעלי דירות בבית משותף, בדבר זכויותיהם או חובותיהם, הנובע מחוק החיזוק. אין בלשונו של סעיף 5 לחוק החיזוק כדי לסתור מסקנה זו. למען הסדר הטוב יובהר, כי סעיף 5(ד) אינו עוסק בענייני סמכות ולכן אין בו כדי לתמוך בטענות המערערים בערעור זה (להבדיל - אולי, ובלי לקבוע מסמרות - בשאלה המהותית העולה מתביעתם, דהיינו, למי שייכות זכויות הבעלות בדירות החדשות שתיבנינה, אם תיבנינה, בבניין)." [ההדגשה שלי ל.ב.]