265. איני מקבל את הטענה כי השיהוי לא גרם לכל נזק מפני שהמכרז טרם הסתיים, ולא נבחר זוכה. שלא כעמדתה של ש.מ.ש. מצאתי כי קבלת הטענה כעת פוגעת באינטרס ההסתמכות הלגיטימי של מרליון והאצ'יסון, שהתקדמו עם הליך המכרז עד לשלביו המכריעים ואף את האינטרס של ועדת המכרזים ושל המדינה בהשלמת המכרז.
266. כפי שנטען על ידי ועדת המכרזים, המדובר במכרז הכולל שלבים שונים הכולל שלב של מיון מוקדם, הנועד לבחון את עמידת המציעים בתנאי הסף. עיצובו בדרך זו נועד למנוע ממציעים שאינם צולחים את השלב הראשון להידרש להשקעות ענק, הנדרשות להשתתפות במכרז בשלבים המתקדמים יותר, והוא מיועד להקדים את הליך בירור טענת העמידה בתנאי הסף לשלב המוקדם, מבלי שהמציעים והמתמודדים ימשיכו בתהליך אלא לאחר שאלות הנוגעות לשלבים המוקדמים תוכרענה. לצד אלה, פיצול המכרז לשלבים נועד להבטיח כי בחינת העמידה בתנאי הסף לא תושפע מטיבן של ההצעות השונות.
267. המתנה כה בלתי מתקבלת על הדעת עם העלאת טענה באשר לאי התאמתו של מציע אחר, אינה יכולה להתקבל, ויש בכך כדי לפגום בבסיס העומד מאחורי מערך עריכת מכרזי תשתית. זאת ועוד, בהיעדר הסבר משכנע, דומה כי טענתה של מרליון הרואה בהתנהגותן של ש.מ.ש. ו-IDE ובהמתנה עד לשלביו המאוחרים של המכרז כהתנהלות שאינה בהכרח עולה בקנה אחד עם עקרון תום הלב – אינה נראית קלוטה מן האוויר. בחינת רצף ההתרחשויות אינה יכולה אלא להביא למסקנה שאליה הגיעה מרליון. כל עוד IDE חששה מתוצאות התרמית במתקן שורק א', היא לא מיהרה לחדש את טענותיה באשר לחלקה המזערי של האצ'יסון באחריות למה שארע במתקן שורק א' ולא מיהרה להציג את עצמה כמי שהייתה הגורם היחידי שהפעיל את המתקן, היא אף לא מיהרה להגיש את חוות דעתו
--- סוף עמוד 61 ---
של מר טנא, הקובעת כך. רק כאשר האירועים במתקן שורק א' הסתיימו כפי שהסתיימו, שבו ש.מ.ש. ו-IDE לאותה טענה, פנו לוועדת המכרזים והגישו את העתירה.
268. אף באשר לשיקול השלישי, הפגיעה באינטרס הציבורי, בשל קבלת הצעתה של מרליון ודחיית הטענה בשל השיהוי, לא מצאתי כי הונח בסיס מספיק לקבוע שהאינטרס הציבורי מחייב תאפשר את העלאת הטענה למרות השיהוי. כפי שאפרט להלן, שלא כבאי-כוחה של ש.מ.ש. איני סבור כי קביעת ועדת המכרזים היא בגדר חריגה מסמכות, היכולה להתגבר על השיהוי, אלא המדובר במחלוקת פרשנית באשר לתנאי המכרז, בה וועדת המכרזים בחרה לבכר פרשנות מקיימת.