בתיקון זה לא הוספה המלה "גם", וניסוח ההוראות נשאר, לדעת בא-כוח המערערת, כפוף לשינויים טכניים כשהיה. נמצא, כי לא רק שהרוב בבית המשפט המחוזי צודק לגופו של עניין, אלא גם המחוקק סבור כך, שאם לא כן, היה בוודאי משנה מניסוחו של החוק.
משאימץ המחוקק את הלכת הרוב בע"פ (ת"א) 240/88 [39], שוב אין אנו חופשיים לסטות ממנה.
.30בדברי תשובה צוינה הגב' כהנא, כי מטרת התיקון בחוק לתיקון פקודת התעבורה (תיקון מס' 24) הייתה - כפי שדברי ההסבר מלמדים - אף להוסיף את אחריות האפוטרופוס לאחריות בעל הרכב. השמטת המלה "גם" לא נעשתה על-מנת לשחרר את התאגיד מאחריות. ההשמטה נבעה משיטת הניסוח של המחוקק, כאשר הקו המפריד המחבר את המשפט "לגבי רכב הרשום על שם חבר-בני-אדם" עם המשפט "מנהל פעיל..." הוא התחליף לאותו "גם".
.31עיקרים בפרשנות החקיקה
במחלוקת שנפלה בין באי-כוח הצדדים, דעתי כדעת בא-כוח המדינה. שיטתו הפרשנית של בא-כוח המערערת אינה נראית לי, וממילא איני שותף למסקנתו. נקודת המוצא הצריכה
--- סוף עמוד 397 ---
להדריכנו הינה, כמובן, לשון החוק. כל פירוש צריך למצוא עיגון, ולו מינימאלי, בלשון החוק (ראה ד"נ 400/80 [19], בעמ' 715; ב"ש 67/84 [20]; בג"צ 131/65
[21], בעמ' 378). אין ליתן לחוק משמעות שלשונו אינה יכולה לשאת. אמת, בנסיבות מסוימות רשאי הפרשן להוסיף על לשון החוק, כגון הוספה שבאה למנוע תוצאה הנראית כאבסורדית (ראה; ע"א 403/72 [22], בעמ' 431; ע"א 126/79 [23], בעמ' 27; ע"א 753/77 [24], בעמ' 186) אך בהיעדר טענה בדבר צורך בתוספת - ובענייננו טענה כזו לא עלתה - גבול הפרשנות הוא גבול הלשון. הפעילות הפרשנית מתוחמת במתן מובן ללשון החוק. כאשר שופט נותן ללשון החוק מובן שהיא אינה יכולה לשאת, הוא אינו עוסק בפרשנות, אלא בפיתוח המשפט או בהשלמת חסר בלשון החוק (ראה בג"צ 1635/00 [25]) בקביעת גבולותיו הלשוניים של החוק, הפרשן עוסק בבלשנות.
הוא מבקש לקבוע את מיתחם האפשרויות הלשוניות הטמונות בלשונו של החוק המתפרש.
אכן, לשון החוק, כלשון הטבעית בדרך כלל, אינה מדויקת; כאשר הלשון נקלטת במחשבתנו, אין היא מעלה תמיד אך דימוי אחד ויחיד (ראה בג"צ 47/83 [26], בעמ' 174). היטיב להביע זאת השופט זוסמן, בציינו:
"לגבי הפרשן, הדיבור אינו כנוסחת קסם החייבת בהכרח לגרום לתוצאה אחת, ואותה בלבד...
... למדנו שמשמעויותיו של דיבור רבות הן, והן שונות ומשתנות מחיקוק לחיקוק ומענין לענין. איננו יוצאים איפוא מן המושכל הראשון שיש לכל דיבור או נוסח משמעות אחת ויחידה, קבועה ועומדת..." (ע"פ 94/65 [27], בעמ' 80).