.34לאחר השלב הבלשני בא השלב הפרשני. עתה עלינו לבחור מבין שתי המשמעויות הלשוניות שהטקסט מעלה (אפשרות "הרק" ואפשרות "הגם") את המשמעות האחת והיחידה, אשר תהווה את משמעותו המשפטית של הטקסט. בחירה זו צריכה להיעשות, כפי שראינו, על-פי תכלית החקיקה. בהציבי אמת מידה זו לנגד עיניי, אין לי כל ספק, כי יש לדחות את אפשרות "הרק" ויש לאמץ את אפשרות "הגם", על פיה ההגדרה המיוחדת המופיעה בסעיף-קטן (ב) באה להוסיף על ההגדרה הכוללת העולה מעצם מובנו של הדיבור "בעל הרכב". הטעמים להשקפתי זו הם ארבעה: הטעם הראשון מעוגן בהיסטוריה החקיקתית של סעיף 69ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. כפי שראינו (ראה פיסקה 4לעיל), במקורו לא כלל סעיף 69ב כל הגדרה לדיבור "בעל הרכב". ההגדרה של ביטוי זה נוספה ב- 1985בחוק לתיקון פקודת התעבורה (תיקון מס' 18). מטרת התוספת הייתה - כפי שהצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תיקון מס' 18) מלמדת (ראה פסקה 28לעיל) - להרחיב את חוג האחראים על-פי סעיף 69ב(א) ולכלול בהם, בנוסף לבעל הרכב ולמספר נושאי משרה בתאגיד, גם את האפוטרופוס של קטין וחסוי. מטרת החקיקה הייתה אפוא לקבוע, כי בנוסף לבעל הרכב עצמו תבוא גם אחריותו של האפוטרופוס של הקטין והחסוי. אשר לנושאי המשרה בתאגיד, עליהם כבר הוטלה ממילא אחריות על-פי הטקסט הישן,
--- סוף עמוד 400 ---
ועל-כן לא הייתה כל כוונה לשנות דבר בכל הנוגע לאחריותם; אכן, מההיסטוריה החקיקתית עולה באופן ברור, כי מטרת החוק לתיקון פקודת התעבורה (תיקון מס' 18)- שהוסיף הגדרה של "בעל הרכב" לעניינים מסוימים - לא הייתה אלא להוסיף לאחריותו של בעל הרכב אחראים נוספים. לא הייתה כל כוונה לשחרר את בעל הרכב מאחריותו הוא.
.35הטעם השני העומד ביסוד השקפתי זו, והקשור לטעם הראשון, הוא זה: תפיסת היסוד של המחוקק הינה, כי במקרים מסוימים, הקבועים במפורש בחקיקה, נושאי משרה בתאגיד אחראים אחריות פלילית במקום שהתאגיד עצמו אחראי. ראינו (ראה פיסקה 13לעיל) כי זו מעין אחריות שילוחית של נושאי המשרה לאחריות התאגיד. לא הובא לתשומת לבנו מקרה, בו המחוקק מטיל אחריות פלילית מיוחדת זו על נושאי משרה בתאגיד בלא לגזור אחריות פלילית זו מהאחריות הפלילית של התאגיד עצמו. אין להניח, כי המחוקק ביקש לסטות ממדיניותו הכוללת וליצור בענייננו מצב חריג, שבו על נושאי משרה- שלא שימשו אורגנים לביצוע העבירה - מוטלת אחריות פלילית אישית, למרות שהתאגיד שבמסגרתו הם פועלים משוחרר מאחריות. אם אכן ביקש המחוקק לסטות מתפיסות חקיקה מקובלות, יש להניח, כי היה ניתן לכך ביטוי בלשון ההוראה עצמה או לפחות בהיסטוריה החקיקתית. אכן, הפרשן אינו צריך להניח, כי שינויים במדיניות חקיקתית מושרשת נעשים אגב אורחא. אם תכלית החקיקה הייתה לשחרר את התאגיד עצמו מאחריות ולהעמיד תחת אחריות התאגיד את אחריותם של נושאי משרה בתאגיד, יש ליתן לכוונה זו ביטוי משמעותי. ביטוי כזה לא מצאנו בחומר שלפנינו. זאת ועוד: אם אכן המחוקק ביקש לשנות מתפיסתו ולשחרר את התאגיד מכל אחריות פלילית אישית כבעל הרכב, מדוע לא החיל את תפיסתו החדשה על אחריות "בעל הרכב" לפי סעיף 27ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש]? היש היגיון כלשהו בגישה, לפיה "בעל הרכב" אחראי לעבירה שבוצעה ברכב ושנתגלתה על-ידי מצלמה ואינו אחראי לעבירות אחרות? .36הטעם השלישי להשקפתי - הנובע משני הטעמים הקודמים - קשור לטכניקה החקיקתית. עיון בלשון המקורית של סעיף 69ב(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] והשוואתו ללשון הסעיף לאור תיקונו בחוק לתיקון פקודת התעבורה (תיקון מס' 18) מורים, כי השמטת הדיבור "גם" לא באה אלא בשל השינוי בצורת החקיקה. במקורו כלל סעיף 69ב רק מקרה אחד - זה של נושאי משרה בתאגיד - בו הורחבה אחריות בעל הרכב. עתה נוספו שני מקרים חדשים (אפוטרופוס של קטין ואפוטרופוס של חסוי). המחוקק ביקש לפשט את דרכי החקיקה והחליט לייחד לעניין זה סעיף נפרד, המגדיר "בעל הרכב" לעניין זה מהו. ברור שהשינוי בטכניקה החקיקתית בא לצורכי נוחות בלבד ולא נועד לשקף כל שינוי בתוכן. על הפרשן להתחשב בכך.