"אותם שלוחים הם בחלקם בגדר 'המוח' (או 'האני האחר') שלה...".
מן הראוי להדגיש, כי דיבור זה על "מוח", "מרכז "אני אחר" וכיוצא בזה תיאורים פלאסטיים אינם אלא דיבור מטאפורי. "אין זו אלא פיקציה אשר נוצרה מטעמים של מדיניות משפטית..." (השופט לגרוי, בע"פ 109/72 [9] הנ"ל, בעמ' 100). אין לתאגיד מוח ואין לו מרכז
--- סוף עמוד 382 ---
עצבים. האורגן אינו "אני אחר". על-כן, פלוני שתקף אורגן של התאגיד אין להטיל עליו אחריות בנזיקין כלפי התאגיד בגין תקיפתו של התאגיד. דיני התקיפה שבנזיקין באים להגן על האינטרס של השלמות הגופנית. לתאגיד אין אינטרס כזה, שכן אין לו גוף. על-כן יוכל לתבוע על תקיפת גוף רק מי שהוא בעל הגוף, ואילו התאגיד יוכל לתבוע - אם שיטת המשפט תכיר בתביעה זו - על הנזק הכספי שנגרם לו מאובדן שירותיו של האורגן (ראה, בישראל, ע"א 153/54 [11]). העובדה, שלצורך עניינים מסוימים מייחסים את פעולת האורגן לתאגיד, אין פירושה שהישות הפיסית של האורגן מעניקה ישות פיסית לתאגיד. אכן, הדיבור המטאפורי על "מוח", "מרכז עצבים", "אני אחר" אין משמעותו אלא זו: כאשר נורמה משפטית מצריכה תכונה אנושית (כגון מחשבה (מודעות, כוונה), פעולה אקטיבית וכיוצא בהן), הרי לעניין התגבשותן של תכונות אנושיות אלה אצל התאגיד, די בכך שאותן תכונות מתגבשות אצל האורגן. המבקש לקצר את הדרך ולתאר את הדין בדימוי אנושי, יאמר, כי אנו "מייחסים" לתאגיד את התכונות האנושיות של האורגן. אין בצורת דיבור זו כל רע, ובלבד שנזכור תמיד, כי "הייחוס" אינו אלא מטאפורה, כי לתאגיד אין תכונות אנושיות, וכי כל מטרתה ותפקידה של תורת האורגנים אינם אלא להבטיח כי נורמה משפטית, הדורשת קיומן של תכונות אנושיות, תוכל עקרונית לחול גם על תאגיד. על-כן, אין סיבה עקרונית שלא להטיל אחריות פלילית על תאגיד בגין ביצוע עבירת הריגה או תקיפה. ההריגה או התקיפה בוצעו על-ידי האורגן של התאגיד. בלשון מטאפורית ניתן לומר כי התאגיד הרג או תקף. מבחינה משפטית נאמר, כי מוטלת אחריות פלילית-אישית על תאגיד בגין פעולה אקטיבית ומחשבה שהתקיימה אצל האורגן, בנסיבות שבהן המשפט רואה זאת כראוי שתוטל אחריות על התאגיד שבמסגרתו פעלו אות אורגנים. ודוק: התאגיד אחראי לפעולה האקטיבית וליסוד הנפשי שנתגבשו אצל האורגן, למרות שבאותן נסיבות עצמן ייתכן שהתאגיד אינו אחראי אחריות פלילית שילוחית לעבירה שבוצעה על-ידי עובד או שלוח. הטעם להבחנה זו נעוץ באופיו המיוחד של האורגן. הוא אינו אך עובד או שלוח. הוא אדם, אשר בנין מעמדו או מהות פעולותיו, הדין מתייחס אל פעולתו שלו כאל פעולת התאגיד עצמו.