"אם מדובר בהפרות שהן בבחינת עבירות פליליות, שהן ביטוי לקונפליקט אידאולוגי בין פרט בעל תודעה פגומה לבין האינטרס הציבורי, כי אז מתיישבת תופעה אנטי-חברתית זו רק עם מקור אנושי, אדם-בשר-ודם, שעל תודעתו צריכה להשפיע האחריות הפלילית, כגורם הרתעתי וכגורם טיפולי, כדי להשיג את כיבודן של דיני העונשין. את העבירה הפלילית, כתופעה אנטי-חברתית, ניתן לשזור, מטבע הדברים, רק עם אדם-בשר-ודם, בעל כושר עשייה וחשיבה עצמי כאמור; אך לתאגיד, כיצור המשפט שאינו בעל כושר עצמי כזה, ניתן, לייחס אותה, בלבד, באורח נורמאטיבי ואפילו מלאכותי".
--- סוף עמוד 384 ---
על-כן גורס פרופ' פלר, כי עקרונית אין להטיל אחריות פלילית אישית על תאגיד (למעט בעבירות מחדל שאינן דורשות מחשבה פלילית), ויש להסתפק באחריות האורגנים (במישור הפלילי) ובפירוק התאגיד (במישור האזרחי). אם בכל זאת מבקשים להטיל אחריות פלילית על תאגיד בתחומים מינהליים, טכניים, אקולוגיים, פיסקאליים ואחרים, ניתן לעשות כן, אך תמיד מתוך ראיית האחריות הפלילית הזו כחריג (שם, בעמ' 702). להשקפה זו מצדדים רבים. הם טוענים, כי הטלת אחריות פלילית-אישית על תאגיד בנין מחשבה פלילית והתנהגות אקטיבית של אורגן מהווה "צמח פרא שגדל ביערות תורת המשפט שהוקצתה לדיני העונשין" (ראה mens rea" ,g.o.w. muller 21(58-1957) . U. Pitt. L. Rev 19"and the corporation) .9כנגד גישה זו ניתן לומר, כי היעדים החברתיים, אותם מבקשת החברה להשיג באמצעות המשפט הפלילי, עולים בקנה אחד עם הכרה באחריות פלילית אישית של התאגיד. בחברה המודרנית, התאגיד הוא בסיס עיקרי לפעילות אנושית. ישנן מדינות בהן יש יותר תאגידים מבני אדם. במקום שבמסגרת התאגיד מתרחשת התנהגות הנתפסת על-ידי החברה כעבריינית - העלמת מס, הפרת חוקי תכנון ובנייה, ניהול פעילות הנוגדת את המוסר הציבורי (סרסרות לזנות) וכיוצא בהם - מקדמים את הערכים שהחברה רוצה להגן עליהם על-ידי הטלת אחריות פלילית אישית על התאגיד. בכך מקדמים מטרות של מניעת הישנות העבירות והרתעה. חברה, הנושאת באחריות לפעולות האורגנים, תעשה פעולות - בעיקר באמצעות בעלי המניות - לסילוקם של האורגנים שפעלו שלא כדין, טובת ההנאה, שצמחה מהפעילות האסורה, מן הראוי לה שתילקח מהחברה. כמובן, אחריות פלילית אישית זו של התאגיד לא תבוא במקום האחריות האישית של האורגנים. עד כמה שאלה ביצעו עבירות, הם יהיו אחראים למעשיהם. האחריות הפלילית האישית של התאגיד עומדת על רגליה שלה (ראה א' פרוקציה, דיני חברות חדשים לישראל (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, תשמ"ט) .79