עוד נכתב, כי מתוך כל הנתונים עולה, לכאורה, כי הנתבע פעל שלא על פי אישור בית המשפט, שלא על פי אישור שלטונות מע"מ ושלא על פי חוות דעת רואי החשבון, תוך התעלמות מהחוק והנוהל.
5. בפסק הדין מיום 3.4.2008 הועבר הנתבע מתפקידו (השופטת ורדה אלשיך, סג"נ) (להלן: פסק הדין להחלפת המפרק), והוחלף בתובע, עו"ד איתן ארז, המפרק הנוכחי. בפסק הדין בית המשפט תיאר את התנהלותו החמורה של הנתבע, תוך הבהרה כי אין באמור בפסק הדין לקבוע
--- סוף עמוד 3 ---
ממצא או קביעה משפטית כלשהי בדבר התחשבנות עתידית בין הצדדים, לרבות בקשת שכר טרחה או בקשות אפשריות כאלה ואחרות, כנגד הנתבע:
"התשתית העובדתית והמשפטית המספקת בכדי לקבוע, כי נסיבותיו החמורות של המקרה שבפני מחייבות העברת המפרק מתפקידו. הדברים עולים בבירור אף מטענותיהם של המפרק עצמו והגורמים התומכים בו, אשר למעשה "מושכות את השטיח מתחת לרגליהם", ומעידות בכבודן ובעצמן על מצב הדברים העגום בפרוייקט.
אוסיף ואבהיר; אין עסקינן בכשל מקרי, פרי טעות בודדת או תנאי השוק; המסקנה המסתברת יותר בנסיבות המקרה, הינה כי עניין לנו בשיטת ניהול פסולה אשר יצרה
מצב דברים המתמשך על פני תקופה ארוכה, ולא ניתן לפסול קשר סיבתי הדוק בינו לבין סבלם ונזקם של הדיירים. חובות בסיסיות שהינן בגדר "אלף בית" של התנהלות מפרק אל מול בית המשפט והכונס הרשמי לא כובדו, חרף התראות, אזהרות והוראות.
זאת, תוך כך שצווי בית המשפט מופרים, באורח שיתכן (ואני זהירה בדברי) כי הוא גובל בחריגה מובהקת מסמכות, על כל המשתמע מכך (לעניין זה, ראה גם פש"ר 1357/03 טילר נ' בנטל)."
על פסק דין זה, הגיש הנתבע ערעור שנדחה (ע"א 4306/08 עו"ד יעקב כהן נ' כונס הנכסים הרשמי (21.9.2010) (להלן: ערעור על ההחלפה)). עם זאת טען הנתבע כי פסק הדין בערעור ביטל את הקביעות כפי שנקבעו בפסק דין ההחלפה, וכפי שיפורטו הדברים בהמשך.
6. ביום 1.3.2012 הגיש התובע בקשה לאשר הגשת תביעה אישית נגד הנתבע על נזקים שלטענתו גרם הנתבע לקופת הפירוק לרבות לרוכשי הדירות ונושי החברה לפי סעיפים 373 ו- 374 לפקודה. לאחר תגובת כונס הנכסים הרשמי אושרה הבקשה ביום 29.3.2012 (להלן: החלטת האישור).
7. ביום 16.10.2012 מונה רו"ח חיים אביגל (להלן: רו"ח אביגל) על ידי בית המשפט, בתיק הפירוק, לעריכת ביקורת משלימה, לבחינת ההתנהלות החשבונאית והכספית של הנתבע כמפרק קלרין, במטרה לכמת את הנזקים הכספיים שנגרמו לקופת הפירוק, ביקורת זו נערכה בהמשך לחוו"ד ויגננסקי.