כן נטען כי הנתבע המשיך להרחיב את החזית גם בסיכומים, הן כאשר טען כי בין השנים 2007-2002 היו שני סוגי תשלומים, להתקדמות הבנייה ואחרים, זאת מבלי לתת הסבר לאותם הבדלים, היכן תועדו, ומדוע תשלומים למודד, מתכנן ושמאי שויכו לכספים שלא נועדו לקידום הבנייה, והן כאשר טען בעלמא שמימון הביניים מהקבלן נעשה בידיעה של עו"ד קורן מהכנ"ר כשדרישתה היחידה הייתה שהכל יהיה גלוי ויירשם בספרי החברה.
כך גם נטען כי הנתבע הרחיב חזית בנוגע לדו"ח המיוחד שהוכן עבור רו"ח ויגננסקי, כאשר נטען כי הנתבע ניסה להוכיח שלא הרחיב חזית תוך הפנייה למוצג שהגיש התובע במהלך חקירתו, וכי הנתבע אף הרחיב חזית בנוגע לפרשנות להסדר הנושים, כאשר בסיכומיו טען לראשונה שכלל לא היה צריך אישור למשוך הוצאות לפי תנאי הסדר הנושים, באופן שמנע מהתובע לחקור את הנתבע על כך.
104. באשר לאומדן הנזק שנגרם מעיכוב במסירת הדירות, נטען כי נעשה עקב נזק ראייתי כבד שיצר הנתבע, אשר גרם לכך שיהיה בלתי אפשרי לכמת את הנזק הכספי הנומינלי שגרם לקופה, כאשר מטרתו היחידה לספק תחשיב מוערך לנזק המינימלי שנגרם לבעלי הדירות, לאור העובדה שהנתבע לא הצליח למסור את הדירות החל ממועד מינויו, 1989, ועד למועד הסרתו מהתפקיד, 2008, כששום הסבר לא יכול להצדיק עיכוב שכזה.
כן נטען כי בהתאם לסעיף 373 לפקודה, אין צורך להוכיח קשר סיבתי בין פעולות התרמית לנזק, אין צורך להוכיח נזק בפועל שנגרם לחברה ואין חובה שיוגשו תביעות חוב מטעם הנושים, וכי הוכח אשר נדרש הוכחה בהתאם לסעיף, כאשר הוכח שהנתבע חטא לתפקידו כמפרק, ניהל את קופת הפירוק במרמה ולא עמד בהתחייבויות שנתן לבית המשפט של פירוק ולכנ"ר ובכל מקרה, לא מדובר בהתחייבות חוזית מטעם המפרק, והסתמכות על אישור ההסדר ולשון ההסדר, מהווה הרחבת חזית אסורה נוספת.
עוד נטען כי אין צורך במומחיות מקצועית כדי להבין שלנתבע יש אחריות לעיכוב של מעל 19 שנים וכי הוכח שהנתבע משך מיליוני שקלים לכיסו, לפחות ב-11 שנים מתוך כלל השנים בהן ניהל את הקופה, על אף בעיות תזרים קשות בהן לא התאפשרה הפקת דו"חות כספיים והקבלן נאלץ ללוות כספים מבעלי דירות בפרויקט.
כן נטען כי הנתבע הצהיר שלווה מהקבלן בשנים 2007-2002 סכומי עתק, על אף שבאותם שנים פירט כיצד נוצר עיכוב בקידום הפרויקט בגלל בעיות תקציביות, ועל אף העובדה שהנתבע עצמו גרס שמימון הפרויקט היה אמור להיעשות מכיס הקבלן, לא הסביר מדוע היה צריך הנתבע לשלם מכיסו שלא לשם התקדמות הבנייה, באופן שהצדיק לקיחת מימון ביניים או החזר הוצאות מכיס הקבלן חזרה לכיס הנתבע, בשנים כל כך קריטיות לקידום הבנייה, ולא הביא בדל ראיה שסכומים כלשהם יצאו מהכיס שלו באותן שנים ובכלל.