תחילה, יש לבחון את דו"ח חיימן, משנת 2001, אשר הוגש הן אל וועדת הביקורת והן אל וועד הדיירים, במסגרתו עלה עניין משיכות הנתבע, תוך הבאת פירוט באשר לשנים 1996 עד אפריל שנת 2001.
יחד עם פרוטוקול ועדת הביקורת מיום 29.12.2002, במסגרתו אושרו דו"חות כספיים לשנים 1996 ועד 2001 ניתן לקבוע בוודאות כי הגורמים הרלוונטיים ידעו על משיכות הנתבע ביחס לשנים האמורות כבר בשנת 2001, ולכל המאוחר בשנת 2002 ולכן עילת התביעה באשר לשנים אלה התיישנה.
כך גם יש להפנות לעדותו של רו"ח פאר אודות דו"חות 96/7 ואשר גילה כבר בשנת 1997 בעת שהצטרף לועדת הביקורת אודות משיכת כספים וללא ידיעה ואישור של בית המשפט. כך גם אודות אותם "אורות אדומים" שנדלקו בעת בכל הקשור להוצאות פירוק ואף חשבונות פרטיים.
לכל האמור ואף בהתייחס לחלק מהרכיבים הנוספים הרי נעשה, כאמור, נסיון להחלפת הנתבע בגין אותם נימוקים וסיבות אשר היו ידועים ואף הופיעו במועדים המוקדמים.
150. באשר להוצאות לשנים 2002 ועד תחילת 2005, הנתבע הפנה למכתבו לועדת הביקורת מיום 9.2.2005, במסגרתו נכתב "הצבעתי בפניכם על כי מאז 8/02 לא שולמו כלל הוצאות הפירוק וגם עד למועד זה ובמשך כשנתיים, התשלומים היו בשיעור של 2,000 ₪ לחודש (לפי אישור כב' השופט לויט)".
בהתאם, הנתבע מבקש להסיק מכך כי ועדת הביקורת מודעת לכך שהנתבע משך הוצאות עד למועד זה וכי הוא ממשיך וגובה 2,000 ₪ בכל חודש.
יחד עם זאת, מעיון בתצהיר ההוצאות עולה תמונה שונה, כאשר בשנת 2002 משך הנתבע סך של 32,820 ₪, סכום הגבוה מ-24,000 ₪ (2,000 ₪ ל-12 חודשים). דברים אלה יפים ביתר שאת לגבי השנים 2007-2004, כאשר בשנים אלה גבה סך הכל 678,813 ₪, על אף שלכאורה, אף לשיטתו במכתבו, היה זכאי למשוך סך של 96,000 ₪ (24,000 ₪ ל-4 שנים) בלבד.
--- סוף עמוד 69 ---
למעשה, רק בשנת 2003 עמד הנתבע בסכום של 2,000 ₪ לחודש, כאשר בתצהיר ההוצאות הצהיר שכלל לא משך סכומים באותה שנה מקופת הפירוק עבר הוצאות או שכר טרחה.
151. הנתבע גם הפנה להגשת דו"ח חיימן לבית המשפט ביום 18.5.2006 על ידי שחר פסח וכן לתגובתו של עו"ד אינסל מיום 21.5.2006, בה יוחד פרק שלם למשיכות הנתבע שלא כדין תוך פירוט כלל הסכומים אותם נטל הנתבע משנת 1996 ועד שנת 2001, וכאשר עולה כי מועדים אלו הינם עוד טרם המועד הקובע 19.7.2006 וגם בכך יש תימוכין ואף ביתר שאת אודות הידיעה של אותם גורמים שהיה בידם "להניע" את ההליך המשפטי.