עם זאת, כל האמור בהתייחס למשיכות עד לשנת 2001.
משכך, בעוד שעילת התביעה התיישנה באשר לסכומים אשר נטל הנתבע מקופת הפירוק בשנים 2001-1996, התובענה לא התיישנה באשר לסכומים שנגבו בשנים 2007-2002 ואשר אודותם ניתן היה ללמוד מהדו"חות המאוחרים יותר שהוגשו לאחר המועד הקובע, ולכן יש לבחון את עילת התביעה ביחס לשנים אלה לגופם של דברים.
152. באשר לתשלום עבור החזר הוצאות אשר נגבו בשנים 2007-2002, נטען על ידי הנתבע כי שולם לו מקופת הפירוק בגין החזר הוצאותיו סך של 57,750 ₪, בהתאם להחלטת לויט אשר התירה לו לגבות 2,000 ₪ לחודש ללא צורך בקבלת אישור של ועדת הביקורת, וסך נוסף של 33,860 ₪ שולם מקופת הפירוק בגין הוצאות מיוחדות שלא זכור לנתבע הפירוט שלהם.
כמו כן, נטען כי היתרה שנמשכה בשנים אלו בסך של 437,762 ₪ הועברה לו כמימון ביניים מחשבון פיקדון הקבלן על חשבון החזר הוצאות וכי ביום 27.2.2011 הנתבע הגיש בקשה לבית המשפט לאישור שכר טרחה בסך של 2,325,000 ₪ והחזר הוצאות בסך של 808,000 ₪ אלא שבקשה זו לא נדונה לגופה ונמחקה לנוכח עמדת הכנ"ר שסבר שהיא מקדימה את זמנה וטרם בשלה העת להגיש אותה.
153. תחילה יש לבחון את החלטת לויט, והאם אכן יש בה כדי להתיר לנתבע למשוך הוצאות, הן עד גובה של 2,000 ₪ לחודש והן מעבר לכך, ובאישור אילו גורמים. החלק הרלוונטי מנוסח ההחלטה כדלקמן:
"ברור, שהמפרק חייב להגיש דו"חות על פעולותיו וכן דו"חות כספיים מפורטים. כמו כן ברור שכל פעולותיו של המפרק וכן כל הוצאה כספית משמעותית (מעל סכום 2,000 ₪ לחודש) צריכה להיות בידיעה מראש של ועדת בקורת, ואם לא תהיה הסכמתם לכך יהיה צורך באישור בית משפט".
154. דומה כי כוונת בית המשפט הייתה ברורה, הנתבע נדרש לאישור מראש מול ועדת הביקורת לפני שהוא משלם עבור הוצאה גבוהה מ-2,000 ₪ לחודש, ואם לא תאושר לו ההוצאה על ידי ועדת הביקורת, יוכל לגשת לבית המשפט אשר יהיה בסמכותו לאשר לו את ההוצאה המבוקשת.
אין בידי לקבל פרשנות אחרת להחלטה זו, ובפרט את פרשנותו של הנתבע, כי החלטת לויט אפשרה לו החזר הוצאות עד 2,000 ₪ בכל חודש, באופן אוטומטי, מבלי להיוועץ או לדווח לאיש
--- סוף עמוד 70 ---
וכן גביית סכומים נוספים כל עוד ואיש לא מלין עליהם, תוך קביעה שהייתה הסכמה שבשתיקה, ולכן הם בחזקת מאושרים.
יתר על כן, גם ביחס למשיכת הסכום "הקבוע" לא מדובר ב-"שכר", אלא בהחזר הוצאות שעל כן יש לבחון מדי חודש שאכן הן הוצאו, אך כעיקר מתן הרשות למשיכה שכזאת הותנתה בהגשת דו"חות וכל הנצרך שעל כן ניתן יהיה לבקר גם את הההוצאה החודשית האמורה, לרבות אם אכן הוצאו הוצאות שכאלו. למעלה מהנצרך נוכח אשר צויין לעיל בנושא ההתיישנות, לכאורה לא מדובר בתשלום רטאוקטיבי.