48. עם זאת, לא כל הקצאת מניות אשר מביאה בסופו של יום לדילול חלקם של בעלי המניות בחברה, תחשב כמקפחת; כך יכולים הם לקבוע במסמכי היסוד של החברה הוראת המגבילות הקצאה של מניות בכלל, או של סוגי מניות שונים (ראו הערות בית המשפט בע"א 6041/15 הנ"ל המתייחסת לחברה פרטית אך עשויות להיות רלבנטיות גם לחברה ציבורית); לאסיפה הכללית של החברה סמכות לקבוע הוראות בדבר אופן הקצאת מניות בחברה, בדבר התאמת התקנות להחלטות האסיפה וכדומה; יתרה מזו, גם הדין קובע מגבלות שונות שנועדו להגן על בעלי מניות מפני הקצאה שתפגע בזכויותיהם. כך למשל קובע סעיף 328 לחוק החברות הוראה מיוחדת בכל הנוגע לרכישת מניות שכתוצאה ממנה יהפך אדם להיות בעל דבוקת שליטה בחברה (נושא זה ידון בהמשך במסגרת הדיון בטענות הצדדים). סעיף 336 לחוק החברות מטיל חובה על מי שמבקש לרכוש שליטה מלאה של מעל 90% מהחברה להציע הצעת רכש מלאה ועוד; גם כללי הבורסה, אליהם אתייחס גם בהמשך, מטילים מגבלות מסוימות על הקצאה שעלולה לפגוע בציבור בעלי המניות, מטילים חובת דיווח ושקיפות של כל הליכי ההקצאה.
49. כמובן שמקום בו מקבלת חברה החלטה על הקצאה, שלא באופן שוויוני, תוך הפרת חובת תום הלב וההגינות כלפי כל בעלי המניות, עשויה החלטה שכזו להחשב כמקפחת ולהקנות לבעל מניות שקופח עילות תביעה כנגד מי שעשה שימוש בכוחו כדי לגרום לקיפוח (ראו למשל ע"א 667/76 ל.גליקמן בע"מ נ' א.מ. ברקאי, חברה להשקעות בע"מ, פ"ד לב(2) 281 (1978)); ת"א (חי') 887-05 דוכן נ' קהת (2.2.2010); ע"א 54/96 הולנדר נ' המימד החדיש תכנה בע"מ, פ"ד נב(5), 673 (1998) (לגבי הקצאת אופציות); ה"פ (ת"א) 1225/05 אפק נ' חיי שרה בע"מ (18.1.2007)).
50. החלטת חברה לבצע גיוס הון, כמו כל החלטה אחרת בנוגע לניהול מבנה ההון של החברה, מסורה לאורגנים של החברה. ההחלטות בדבר גיוס ההון מושא הבקשה לאישור בתיק זה התקבלו כולן על ידי דירקטוריון החברה, שהוא המוסמך לנהל את הון המניות של החברה (בכפוף להוראות התקנות, החלטות אסיפת בעלי המניות והוראות הדין השונות).
51. כידוע הלכה היא כי בית המשפט ימעט להתערב בהחלטות דירקטוריון חברה החוסות תחת כלל "שיקול הדעת העסקי" (Bussiness Judgment Rule"") (ראו את הדיון הנרחב בע"א 7735/14 ורדניקוב נ. אלוביץ (28/12/2016)). הכלל קובע כי אם התקבלה החלטה על ידי נושאי משרה, בתום לב, ללא ניגוד עניינים ולאחר קבלת המידע הרלבנטי, ימנע בית המשפט לבחון את תוכנה של ההחלטה או את סבירותה. נושאי משרה המקבלים החלטה הממלאת את תנאי הכלל, מוגנים מפני התערבות שיפוטית. עם זאת, אין בכלל שיקול הדעת העסקי למנוע ביקורת אחרת על ההחלטה ועל נושאי המשרה, כגון ביקורת של ועדת הביקורת, של האסיפה הכללית של החברה וכדומה.