48. ראיה נוספת לחוסר מידתיותו של חוק ההסדרה במובן הצר, מוצא היועץ המשפטי לממשלה בסטייתו של החוק מתנאיהם של ההסדרים המקובלים, שעניינם נטילה והעברה של זכויות במקרקעין. "מתוך הנחה שהסדרים ותיקים אלה משקפים איזון עדין בין הזכויות והאינטרסים הצריכים לעניין, מתחזקת המסקנה בדבר חוסר המידתיות של חוק ההסדרה [...] הוויתור על דרישת תום הלב כתנאי בלעדיו אין, והפיכתה לחלופה בלבד, סוטה מן ההסדרים המקובלים בדיני האיזור וישראל ביחס לתקנת השוק, וביחס לדיני הבנייה על מקרקעי הזולת" (סעיפים 168-167 לתגובה המקדמית מטעם היועץ המשפטי לממשלה).
49. אמת נכון הדבר, בכל ההסדרים השונים שבדין – סעיף 906 למג'לה, סעיף 5 לצו בדבר רכוש ממשלתי וסעיפים 10 ו-23 לחוק המקרקעין – דרישה לתום לב מצד מי שבנה ונטע במקרקעי זולתו, היא תנאי בלעדיו איִן לשם רכישת הזכויות בקרקע. דרישה זו, הגיונה בצִדה – למען לא יצא חוטא נשכר, וכדי שלא "לתמרץ בריונות והסגת גבול מכוונת" (סעיף 168 לתגובה המקדמית מטעם היועץ המשפטי לממשלה). ברגיל, הסדרים אלו משקפים את האיזון העדין שבין הזכויות והאינטרסים הצריכים לעניין. אולם אין לומר כי הסטייה מן ההסדרים הללו, מחייבת בהכרח את ביטולו של חוק ההסדרה. אדרבה, מן ההסדרים המקובלים בחוק למדנו את אשר ידענו היטב זה מכבר – זכות הקניין, ככל זכות חוקתית, אינה זכות מוחלטת. בנסיבות מסוימות, ראוי לה לסגת מפני זכויות ואינטרסים אחרים. ומהן אותן נסיבות? ובכן, זוהי שאלה של הכרעה ערכית. סעיף 906 למג'לה, סעיף 5 לצו בדבר רכוש ממשלתי, וסעיפים 10 ו-23 לחוק המקרקעין, לא ניתנו בסיני מפי הגבורה. הם נחקקו בידי מחוקק בשר ודם, שביקש לקבוע הסדר כללי, עקרוני, שאינו מכוון כלפי מערכת נסיבות יחודית, ואינו מתוחם במקום ובזמן. ביחס למצב דברים רגיל, ההסדר הקבוע בהם הוא ככל הנראה הטוב ביותר, ולכל הפחות הוותיק והמקובל ביותר. ואולם חוק ההסדרה אינו מתיימר להתמודד עם מצב דברים רגיל, ואינו מבקש לקבוע הסדר אידיאלי, לכתחילה, לנטילה והעברה של זכויות במקרקעין; הורתו ולידתו במציאות יחודית ומורכבת, שעליה עמדנו בהרחבה. מטעם זה תוחם עצמו חוק ההסדרה במקום – בהיותו מוגבל לשטח האזור, ובזמן – בהיותו צופה פני עבר בלבד.
50. אכן, נסיבות חריגות, עשויות להצדיק צעדים חריגים. חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), התשי"ג-1953, שעליו עמד היועץ המשפטי לממשלה ועמדה גם חברתי, ומכוחו הופקעו מקרקעין שננטשו על-ידי בעליהם בתקופה שלאחר קום המדינה, הוא דוגמה מובהקת לכך. את פגיעתו של חוק זה בזכות הקניין ניתן להבין ולהצדיק, רק מתוך התבוננות בנסיבות ההיסטוריות הייחודיות שבהן נחקק. הטענה כי חקיקה מעין זו לא היתה צולחת בימינו את הבחינה החוקתית, היא טענה היפותטית. לאמיתו של דבר, הכל תלוי בנסיבות; דור דור ונסיבותיו החריגות. הנה לנו דוגמה מהימים האלו ממש, ימי הקורונה, השבים ומזכירים לנו כי התמודדות עם מציאות חריגה, מחייבת נקיטה בצעדים חריגים, גם על חשבונן של זכויות חוקתיות: