חוק ההסדרה – סוף דבר
53. "המציאות המורכבת, זו שביסוד התיק וזו שבנסיבות הכלליות באזור, מצדיקה גישה פרגמטית של שכל ישר, תחת [...] 'משפטית נטו'" (דברי המשנה לנשיאה (בדימוס) א' רובינשטיין בבג"ץ 5165/15 קאסם נ' הממונה על מתן היתרים בשטחים שנתפסו לצרכים צבאיים (10.9.2017)). חוק ההסדרה מבטא גישה פרגמטית שבה החליטה לנקוט כנסת ישראל, מתוך הבנה מלאה של הדילמה המונחת לפִתחה, והכרה במציאות המורכבת שנוצרה בשטח. סיכם זאת היטב ב"כ הממשלה:
"המחוקק הישראלי הכריע. הוא הכריע כי המצב הנוכחי – של פער בין מציאות משפטית לעובדתית, של אי ודאות תכנונית וקניינית, של חרב הריסה המתנוססת מעל אלפי בתים – צריך להשתנות. הוא קבע, כי הגיעה השעה להסדיר את כל אותם מקומות שבהם המדינה, על זרועותיה, נטלה חלק בבניה. זאת, גם במחיר של פגיעה בזכות הקניין של בעלי הקרקע. זאת, בין היתר גם בהתחשב בכך שהמחזיקים בקרקע, שהסתמכו על הרשויות (מקום שבו ההתיישבות נעשתה בהסכמת המדינה) או פעלו בתום לב, בנו את חייהם והשקיעו את מיטב אונם והונם, במציאות משפטית ופוליטית מורכבת, ובנסיבות אלה – האיזון מחייב להעדיף את זכויות המחזיקים, בכפוף לתנאים הקבועים בחוק הכוללים פיצוי מלא ונדיב לבעלים. בכך ביטא המחוקק את העיקרון הבסיסי שזכויות, וזכות הקניין בכלל, אינן מוחלטות. בנסיבות אלה, עדיף מתן קרקע חלופית או פיצוי נדיב על פני חורבן בתים או שכונות או הקפאה תכנונית שסופה לא נראה לעין. בנסיבות אלה, עדיפה מניעת הפגיעה הקונקרטית והמוחשית במהלך חייהן של אלפי משפחות ממניעת הפגיעה בזכות הקניין, לעתים, מופשטת ולא בת מימוש. בנסיבות אלה, כך קבע המחוקק, אין זה סביר להרוס בתים ושכונות רק בשל שמירה קנאית ומוחלטת על זכות הקניין" (סעיף 122 לתגובה המקדמית מטעם הממשלה).
54. חוק ההסדרה מבטא הכרעה; לא כן ביטולו, שמחזיר אותנו אל "מציאות דברים הנמשכת מזה כחמישה עשורים וסופה אינו ידוע" (פסקה 105 לחוות דעתה של חברתי הנשיאה) – קיפאון קנייני ותכנוני, חוסר ודאות, 'לא לבלוע ולא להקיא'. בחלק מן המקרים יוביל ביטול החוק לפינוי והריסה, שהתועלת בהם מוטלת בספק (ונזכיר כי ביטול החוק מותיר אלפי בתים ללא תקנה. המשמעויות המדיניות והכלכליות הנודעות לכך – ומהן ביקשה הכנסת להימנע – אדירות, והן מעוררות ספק בדבר האפשרות שפינוי מעין זה אכן יצא לפועל בעתיד הנראה לעין). סעיף 5 לצו בדבר רכוש ממשלתי (שעל פיתוחו ויישומו שוקד היועץ המשפטי לממשלה, כאמור בהודעת העדכון מטעמו מיום 24.12.2018), יועיל, אולי, להסדרת חלק מן המבנים, אך לא יפגע פחות בזכות הקניין של בעלי הקרקע הפלסטיניים. אדרבה, בניגוד לחוק ההסדרה, שמעניק פיצוי נדיב, סעיף 5 מותיר את בעלי הקרקע ללא פיצוי כלל. האמנם זהו, בנסיבות העניין, פתרון מידתי יותר?