בחינת מטרותיו של חוק ההסדרה מלמדת כי לצד התכלית ה"אנושית" – מניעת הריסה ופינוי של אלפי המבנים המועמדים להסדרה – החוק מבקש לקדם תכלית מדינית לאומית, של חיזוק האחיזה הישראלית באזור (או, בניסוח של נציגי הממשלה בהליך דנן, "מניעת פינוי התיישבות ישראלית שלא במסגרת הסכם מדיני"). כפי שציין ח"כ סמוטריץ', שהיה מיוזמי הצעת החוק, ערב אישורו בקריאה שנייה ושלישית –
"התכלית של החוק הזה, כידוע, וזה נאמר פה לא פעם – גם כאן וגם בוועדות – גם תכלית התיישבותית, ציונית. אנחנו רואים בפיתוח ההתיישבות הציונית החלוצית בכל מרחבי ארץ-ישראל ערך אדיר שתואם מאוד מאוד את ערכיה של מדינת ישראל" (פרוטוקול ישיבה מס' 201 של הכנסת ה-20, 42 (6.2.2017) (להלן: פרוטוקול 201)).
הנה כי כן, אחת התכליות שהועלו בהליך החקיקה, ועולה גם מהחוק עצמו, חורגת מהאינטרס הציבורי ה"סטנדרטי" בפיתוח, הקמת והסדרת תשתיות ויישובים חדשים בתוך שטחה הריבוני של המדינה. דווקא על רקע המחלוקת הציבורית הנוקבת, והמורכבות המשפטית והמדינית באשר לעתיד האזור וההתיישבות הישראלית בו, המחוקק בחר לבצר את האחיזה הישראלית במקום, בה הוא רואה הגשמה של ערכי יסוד יהודיים וציוניים.
בנוסף לכך, מהחוק עולה תכלית נוספת, שניתן לכנותה "הסדרתית", ועניינה מתן מעמד משפטי מתאים למבנים שנבנו שלא כדין, ויושביהם מצויים כיום בחוסר ודאות משפטית ביחס למעמדם. במובן זה, חוק ההסדרה כשמו כן הוא. מטרתו להסיר את עננת הספק המשפטי מעל מעמדם של מבנים שונים, תוך יצירת אמות מידה המבחינות בין מבנים שיוסדרו לכאלה שחוק ההסדרה לא יחול עליהם.
3. האם תכליות אלה עומדות במבחן התכלית הראויה, לחוד ולמצער כמכלול (ראו והשוו, עניין התנועה לאיכות השלטון, פסקה 57 לחוות דעתו של הנשיא ברק, ובג"ץ 1877/14 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הכנסת, פסקה 28 לחוות דעתו של השופט סולברג (12.9.2017))? אין קושי להשיב לכך בחיוב ביחס לתכלית ה"אנושית" ולטעמי גם התכלית המדינית-לאומית של חיזוק האחיזה הישראלית באזור צולחת את מבחן התכלית הראויה. יפים לענייננו נימוקיו של בית משפט זה בעניין ההתנתקות, שעסק דווקא בפינוי ישראלים מבתיהם במסגרת ההתנתקות מחבל עזה. אכן, גם בענייננו –
"השאלה הינה זו: האם התכליות המונחות ביסוד חוק יישום ההתנתקות הן תכליות ראויות לעניין פיסקת ההגבלה? השאלה היא אפוא אם התכליות של חוק יישום ההתנתקות נועדו להגשים צורך חברתי חיוני מספיק דיו כדי להצדיק פגיעה קשה בזכויות האדם (בעיקר כבוד האדם והקניין) של הישראלים המפונים.
[...] תשובתנו על שאלה זו היא בחיוב. התכליות המדיניות, הלאומיות והביטחוניות שעליהן מבוססת תכנית ההתנתקות הן כבדות משקל. הן נועדו להגשים מה שנראה לכנסת ולממשלה כצורך חברתי חיוני ומהותי שיש בו, אם אמנם יתממש, כדי להצדיק פגיעה בזכויות האדם של הישראלים המפונים. אכן, השגת שלום, ביטחון, הכרה בין-לאומית וכיוצא באלה הישגים שמונחים ביסוד תכליתו של חוק יישום ההתנתקות הם ביסוד הקיום הלאומי" (עניין ההתנתקות, עמוד 570).