בדומה לתכליות תכנית ההתנתקות, גם מטרתו הלאומית והמדינית של חוק ההסדרה שנויה במחלוקת ציבורית נוקבת. אין מקום כי בית משפט זה יכריע במחלוקת ציבורית זו, ויקבע כי הפתרון שבו דוגל מחנה פוליטי מסוים – ואשר אומץ בחוק ההסדרה – אינו משרת את האינטרס הישראלי.
ענייננו אינו רק בהכרעת התחרות בין פרטים – המתיישב שבנה את ביתו מול בעל המקרקעין – ואף לא בהפקעה "שגרתית" שנועדה לשרת אינטרס ציבורי נקודתי בפיתוח תשתיות כאלה ואחרות. מדובר בהסדר ייחודי, sui generis של ממש, המבקש לקדם הכרעה באחד מן הנושאים המרכזיים העומדים על סדר יומה של החברה הישראלית מאז כניסת צה"ל לאזור בשנת 1967. להסדרה זו השלכות רבות, החורגות מעניינם הפרטי של בעלי הבתים המועמדים להסדרה או בעלי הזכויות במקרקעין שעליהם הוקמו.
לכך אוסיף כי גם התכלית ה"הסדרתית" ראויה היא. אין ספק כי מצב שבו מתיישבים אינם יודעים האם בתיהם מיועדים להריסה אם להכשרה אינו מצב רצוי.
הנה כי כן, ניתן להבחין בין שלוש תכליות שונות. האחת, הגשמת מדיניות הממשלה ביחס לאיזור ההתיישבות. שנייה, הסדרת המצב המשפטי. שלישית, הגורם האנושי. יושם אל לב כי כל תכלית עומדת בפני עצמה. לאמור, אל לבית משפט זה לשלול את התכלית הראשונה, שהיא פרי מדיניות ציבורית. אשר לתכלית השנייה, טוב כי העניין יוסדר ולא יישאר בו מעין תוהו ובוהו משפטי לגבי הזכויות, ללא קשר לעמדה המדויקת של מדיניות הממשלה. התכלית האנושית, השלישית, זורקת אור על רגישות המצב שבו אדם עלול לאבד בית שבנה "בעמל, ביזע ובממון רב", חברה, קהילה ועבר (ראו עניין ההתנתקות, 755, 800). תכליות אלה, לבטח כאשר מצטרפות הן זו לזו, ראויות הן. עולה כי עיקר כובדה של ההכרעה מצוי במבחן המידתיות. האם הגשמת התכליות, הראויות כשלעצמן, נעשה באופן שאינו פוגע בזכויות היסוד מעבר לנדרש? לכך נפנה כעת.
4. אקדים ואומר כי ישנו קשר רציונלי בין תכליות החוק והאמצעים שנבחרו להוצאתם אל הפועל. גם אם אניח כי ניתן היה לממש תכליות אלה באמצעות הסדר נקודתי ומצומצם יותר, מקומו של הדיון בעניין זה בשלביו הבאים של מבחן המידתיות (ראו והשוו בג"ץ 5771/12 משה נ' הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו-1996, פסקה 29 לחוות דעת הנשיאה חיות [במיעוט לעניין התוצאה] (18.9.2014)). זאת ועוד, חוק ההסדרה צולח, בעיקרו, גם את מבחן האמצעי שפגיעתו פחותה, ולו משום שלא ניתן להגשים את מכלול תכליותיו – ובייחוד את התכלית הלאומית-פוליטית של חיזוק ההתיישבות באזור – באמצעות חלופות פוגעניות פחות, "באותה מידה שעושה כן האמצעי שנבחר" (בג"ץ 4427/16 בדראן נ' מתאם הפעולות בשטחים, פסקה 5 לחוות דעתי (21.11.2019)). וכאן מגיעים אנו לעיקר – מהות ההכרעה המצויה, כפי שקורה לא פעם, במבחן המשנה השלישי.