שעה שחלקים מהותיים של החוק אינם מידתיים, אין טעם, להשקפתי, לעשות שימוש ב"עיפרון הכחול". נכון יותר לפסול את החוק כמכלול, תוך הותרת שיקול דעת למחוקק באשר לחקיקת גרסה מצומצמת ומידתית שלו. בהקשר זה, אומר רק כי הן התכלית האנושית של ההסדרה, הן תכליתה הלאומית, והן תכלית ההסדרה מבחינה משפטית ועשיית סדר – תכליות ראויות הן. הסדר שיממש את ליבתן של תכליות אלה, תוך מזעור הפגיעה בזכויות היסוד, עשוי לעמוד בהצלחה בביקורת שיפוטית עתידית.
7. סוף דבר, חוק ההסדרה – על רכיביו השונים – פוגע בזכות הקניין של בעלי הזכויות במקרקעין. אף שתכליותיו ראויות, תועלתן אינה עולה על הנזק הנובע מאופיו הרחב, הגורף והקולקטיבי, ומשום כך החוק אינו יכול לעמוד במתכונתו הנוכחית. בהקשר זה לא ניתן להתעלם מהרקע, שמוסכם גם על המדינה, של פגיעה בשלטון החוק. ההסדרה היא של מקרקעין שניטלו בעבר שלא כדין, תוך פגיעה בזכויות קניין. נוצר כלל אחיד שאינו מבחין בין מקרה למקרה, כאילו השוויון והפשטות שבדבר מכסים על חוסר המידתיות כלפי הנפגעים השונים. זוהי קבוצה הכוללת יחידים רבים ונסיבות מגוונות. אם כך המצב, גם הפיצוי שנקבע בחוק אינו יכול להוות פתרון הולם בכל המקרים כולם. משכך, אני מצטרף, כאמור, לתוצאה אליה הגיעה חברתי הנשיאה.
ש ו פ ט
המשנה לנשיאה ח' מלצר:
1. אני מצטרף לחוות הדעת המקיפה של חברתי, הנשיאה א' חיות, ולתוצאה המוצעת על ידה.
יחד עם זאת – אני מרשה לעצמי להציג מספר השגות וכמה תובנות, בין היתר, בעקבות דברים שכתבתי בעבר בנושאים קרובים, ומתוך התחשבות בחוות הדעת של חבריי, השופטים: נ' הנדל ו-נ' סולברג, והערותיה של חברתי, השופטת ד' ברק-ארז.
אפרט איפוא עתה ראשון-ראשון ואחרון-אחרון.
2. בבג"ץ 9949/08 מרים חסן עבד אלקרים חמאד נ' שר הביטחון (25.12.2014), שדן בהוצאתם לפועל של צווי הריסה, שיצאו מטעם משיבי הממשלה שם, כנגד מבנים ביישוב עמונה, התייחסתי להתפתחויות הצפויות ולהשלכות של אותו עניין, והתבטאתי כך:
"1. אני מצטרף בהסכמה לפסק-דינו של חברי, הנשיא א' גרוניס, שבא בעקבות הודעות שמסרו המשיבים 4-1 בתיק זה. במסגרת זו התחייבו המשיבים הנ"ל לבצע את צווי ההריסה שהוצאו לגבי המבנים שנבנו ללא היתר כדין במאחז עמונה – על גבי מקרקעין פרטיים מוסדרים הרשומים על שם תושבי האזור כבעלים, וזאת מחוץ לתחום כל תכנית מאושרת ומעבר לתחום ישוב, או לתחום שיפוטה של רשות מקומית מוכרת כלשהי. התחייבות זו ניתנה בשעתו אף שבסדרת העתירות הקודמת במכלול (בג"ץ 6357/05, בג"ץ 851/06, בג"ץ 1019/06) התבקש פינויים של תשעה מבני קבע בישוב בלבד (והעותרים לא היו צד להליכים הנ"ל, על אף שיכולים היו לכאורה להצטרף אליהם).