2. אין בהסכמתי הנ"ל כדי לקבוע מסמרות מבחינתי ביחס למצבים שונים וסוגיות אחרות, שיתכן ויעלו בעתיד בהקשרים כאלה ודומים להם (עיינו והשוו: בג"ץ 9732/11 זכרייא בכרי נ' ועדת העררים הצבאית באזור יהודה ושומרון (1.1.2012); בג"ץ 9669/10; בג"ץ 6528/13 עבד אל רחמן אחמד, עבד אל רחמן קאסם נ' שר הבטחון (8.9.2014)).
אינני אף מביע דעתי לגבי היקף חובות המשיבים 3-1, 5 ו-6 לסייע בהמצאת חלופות הולמות למגורי התושבים, שיפונו במסגרת אורכת הזמן שנקצבה בפסק דיננו זה, ולפיצוי שצריך להנתן להם, בשים לב למעורבותם הלכאורית של המשיבים הנ"ל בשיכונם של התושבים במקום."
(ההדגשות כאן הן שלי ולא הופיעו במקור – ח"מ).
עיינו גם בהחלטה מתאריך 14.11.2016, שם ציינתי כי אין באמור בהחלטה האמורה כדי לגרוע מהערותיי במסגרת פסק הדין המקורי.
3. כפי שמתואר ע"י חברתי הנשיאה בחוות דעתה, במהלך השנים (וביתר שאת לאחר פסק הדין ב-בג"ץ 9949/08 הנ"ל) הסתבר כי נכון לשנת 2016 היו באזור יהודה ושומרון 3,455 מבני קבע ומבנים יבילים של התיישבות יהודית, שהוקמו על מקרקעין בבעלות פלסטינית פרטית (פירוט ראו שם בפיסקה 16 לחוות דעתה).
כדי לנסות ולפתור באופן גורף את מעמדם של כלל המבנים הנ"ל, שיש בהם שונות רבה – נחקק החוק להסדרת ההתיישבות ביהודה ושומרון, תשע"ז – 2017 (לעיל ולהלן: חוק ההסדרה, או החוק), אשר עומד במרכזן של העתירות שבפנינו, ומבקש, כאמור בסעיף המטרה שבו (סעיף 1 לחוק): "להסדיר את ההתיישבות ביהודה ושומרון ולאפשר את המשך ביסוסה ופיתוחה."
מבין שלל השאלות המשפטיות שחוק ההסדרה מעורר – החלטנו להתמקד בסוגיה האם החוק צולח את "פיסקת ההגבלה" הקבועה בסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שכן כולי עלמא לא פליגי שהחוק פוגע בזכויות קנייניות של הפלסטינים, ובזכותם לשוויון, מה גם שהם "תושבים מוגנים" (Protected Inhabitants) באזור (את שאר הסוגיות אני מעדיף להשאיר בצריך עיון לעתיד לבוא).
לדיון בתחולת "פיסקת ההגבלה" על ענייננו, אעבור איפוא עתה.
4. כידוע כדי שפגיעה בזכות חוקתית תצלח את "פיסקת ההגבלה" ולא תיפסל – עליה לעמוד בארבעה תנאים:
א) שהפגיעה תוסדר בחוק, או שתהיה על פי חוק, מכח הסמכה מפורשת בו.
ב) שהחוק בו כלולה הפגיעה יהלום את ערכיה של מדינת ישראל.
ג) שהחוק האמור יהיה לתכלית ראויה.
ד) שהפגיעה בזכות החוקתית תהיה במידה שאינה עולה על הנדרש.
5. במקרה שלפנינו, אין חולק שהפגיעות הנזכרות בפיסקה 3 שלעיל מעוגנות בחוק, שכן העתירות כולן מכוונות כנגד חוק ההסדרה, שבו מוסדרות הפגיעות ומכוחו הן אמורות להתבצע.