6. התקיימותו של התנאי השני הנ"ל (אף שלא היה בו דיון מעמיק, כפי שהעירה חברתי הנשיאה בפיסקה 58 לחוות דעתה) – מעוררת לכאורה קושי. עיקר הטעם שבדבר נעוץ בעובדה כי חוק ההסדרה, ככל שיש בו הפקעת זכויות של "תושבים מוגנים" (ולו של זכויות החזקה והשימוש שלהם במקרקעין בלבד) – מתעלם מכללים הסכמיים ומנהגיים של המשפט הבינלאומי, אשר אוסרים על נקיטת פעולות שכאלו עד להכרעה מדינית בדבר מעמדו של האזור וההתיישבות בו (איזכור לעיקרון זה מצוי בסעיף 3(2)(ב) סייפא לחוק). כמו כן, יש בחוק ההסדרה יסודות הנוגדים לכאורה את האמור בהסכמים פרטניים, שישראל חתומה עליהם עם הפלסטינים, ואותם היא מעלה בפורומים בינלאומיים שונים. בכך יש משום אי התאמה לערכים של מדינת ישראל, המשתייכת למשפחת העמים ואמורה לכבד הסכמים בינלאומיים שהיא קשורה בהם, והתחייבויות שקיבלה על עצמה במסגרתם.
עיינו לגבי המשפט הבינלאומי: EYAL BENVENISTI, THE INTERNATIONAL LAW OF OCCUPATION 69 (2nd ed. OUP 2012); Ronit Levin-Schnur, "Private Property and Public Power in the Occupied West Bank", 6 EPLJ 122-141 (2017).
באשר להסכמי אוסלו (ובמיוחד ביחס לסעיפים 16 ו-22 לפרוטוקול III להסכם ביניים ישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה, שנחתם בוושינגטון בתאריך 28 בספטמבר 1995, העוסקים בנושאי מקרקעין) – ראו:GEOFFREY R. WATSON, THE OSLO ACCORDS, INTERNATIONAL LAW AND THE ISRAELI-PALESTINIAN PEACE AGREEMENTS 132-142 (Oxford, 2000)
קביעותי הנ"ל באות לידי ביטוי, בין השאר, בנוהג שנוצר בישראל ליתן תוקף על דרך של חקיקה להתחייבויות שנכללו בהסכמים שנחתמו עם הפלסטינים (פה נעשה בפועל ההיפך) – ראו מה שגלום בחוקים הבאים: חוק יישום ההסכם בדבר רצועת עזה ואזור יריחו (הסדרים כלכליים והוראות שונות) (תיקוני חקיקה), תשנ"ה-1994; חוק יישום ההסכם בדבר העברה מכינה של סמכויות לרשות הפלסטינית (תיקוני חקיקה והוראות שונות), תשנ"ה-1995; חוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (סמכויות שיפוט והוראות אחרות) (תיקוני חקיקה), תשנ"ו-1996; חוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (הגבלת פעילות), תשנ"ה-1994.
עיינו לאחרונה גם: בג"ץ 358/18 עיריית חברון נ' מדינת ישראל (30.06.2019).
7. מכאן (ובהנחה שהבדיקה החוקתית לא נעצרת כבר במדרגת ההלימה לערכיה של מדינת ישראל בכלל וכמדינה יהודית ודמוקרטית בפרט, כאמור בפיסקה 6 שלעיל) – אנו מגיעים לתנאי הנזכר בפיסקה 4 שלעיל, המדבר בתכלית החוק. בהקשר זה, הנני מוכן לקבל את עמדת חברתי, הנשיאה, ואף את התוספת שהציעו חברי: השופט נ' הנדל והשופט נ' סולברג, ביחס למטרות שעמדו ביסוד כוונותיהם של יוזמי החוק.