120. הגרסה שמסר אורי לראשונה בחקירתו לגבי הסוד הטמון ב"קהל היעד" של התובעת לא הופיעה בסעיף 20 לכתב התביעה ומבוססת על הנחות והשערות.
121. לכן, אין מקום לקבל הטענה בסעיף 17.1 לסיכומי התובעת כי "ידוע כי דפי הנחיתה וקידומם מופנה באופן ספיציפי לאוכלוסיות ספציפיות".
122. אולם, טענה שלא נטענה במפורש, אך הוכחה, היא כי הסוד המסחרי הוא שמות הלקוחות שמתעניינים בשירותי התובעת שהגיעו לידיעת הנתבעת לאחר תום ההתקשרות והועברו למתחרה של התובעת "מרכז שי".
123. לפי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, בימ"ש רשאי לקבוע פיצוי ללא הוכחת נזק עד סך של 100,000 ₪.בימ"ש יידרש לגובה הפיצוי בהמשך.
הטענה של התובעת בסיכומיה לעוולות של גניבת עין ותיאור כוזב
124. בסיכומי התובעת, היא העלתה לראשנה טענה לגניבת עין ותיאור כוזב שלא בא זכרן בכתב התביעה.
125. בכתב התביעה, התובעת טענה בסעיף 15 להפרת זכויותיה לפי חוק עוולות מסחריות, אך הזכירה במפורש רק גזילת סוד מסחרי.
126. נוסף לכך, מהתמלילים שהציגה התובעת עולה שנציגי הנתבעת אישרו בשיחות שהוקלטו שהנתבעת אינה עובדת עם התובעת.
127. אשר על כן, בימ"ש דוחה הטענות שעלו לראשונה בסיכומי התובעת לגניבת עין ותאור כוזב.
האם קמה עילת תביעה מכוח דיני החוזים ?
128. מסעיף 15 לכתב התביעה עולה לכאורה כי התובעת טוענת שהנתבעת הפרה ההסכם עמה. מן האמור עד כה עולה שהנתבעת הפרה התחייבותה להפסיק לעשות שימוש בקניין התובעת בתם ההתקשרות והפרה התחייבות זו. אולם בהעדר, פיצוי מוסכם, היה על התובעת להוכיח ממדי הנזק שנגרם לה. בימ"ש ידון בהמשך בסוגית ממדי הנזק שנגרם.
האם התובעת ביצעה עוולות של גזל ותרמית ?
129. התובעת טענה בכתב התביעה כי הנתבעת עוולה כלפיה בעוולת גזל ובעוולת תרמית לפי פקודת הנזיקין (נח). להלן דיון בעוולות השונות:
עוולת הגזל
130. להלן סעיף 52 לפקודה :
. "גזל הוא כשהנתבע מעביר שלא כדין לשימוש עצמו מיטלטלין שהזכות להחזיקם היא לתובע, על ידי שהנתבע לוקח אותם, מעכב אותם, משמיד אותם, מוסר אותם לאדם שלישי או שולל אותם מן התובע בדרך אחרת."
131. מכיוון שהנתבעת לא העבירה, לקחה, עיכבה או השמידה מיטלטלין, וממילא התובעת זנחה טענה זאת בסיכומיה, בימ"ש דוחה הטענה לגזל.
עוולת התרמית
132. להלן סעיף 56 לפקודה:
"תרמית היא הצג כוזב של עובדה, בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא אכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון."