פסק דין
לפני בימ"ש תביעה חוזית וכן בגין הפרת זכויות על פי חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט 1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"), על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן : "הפקודה") ועל פי חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט- 1979 (להלן : "חוק עשיית עושר") בסך של 275,000 ₪
כתב התביעה
1. התובעת טענה בכתב התביעה כי ביום 18.10.2016, ביקשה לסיים את ההתקשרות עם הנתבעת ובכך לסיים כל התקשרות עסקית ביניהן, לרבות הסרת כל המידע הלימודי והעסקי מהפורטל של הנתבעת והחזרת המידע שהועבר. אולם, לאחר מספר חודשים, נדהמה לגלות, כי הנתבעת ממשיכה ומתחזה לתובעת, ואף עושה שימוש בחומרים, במידע הלימודי ובסימנים המסחריים, תוך שהיא מטעה את הצרכנים המעוניינים להגיע וללמוד אצל התובעת.
התובעת אמדה נזקיה כלהלן :
בגין עוולות מסחריות ביקשה לחייב הנתבעת לשלם פיצוי בסך של 100,000 ₪, ללא הוכחת נזק, ובסך הכל פיצוי בסך של 275,000 ₪.
כתב ההגנה
2. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי פרטי התובעת הוסרו מהאתר וכי גולש לא יכול להגיע אל פרטיה באמצעות האתר. עוד טענה שהתובעת לא הציגה כל ראיה ממנה עולה כי הנתבעת התחזתה לתובעת ו/או כי מעשיה עולים כדי מרמה.
בקשת הנתבעת לחייב התובעת בהפקדת ערבון
3. הנתבעת ביקשה לחייב התובעת בהפקדת ערבון. מכיוון שהתובעת לא הגישה תשובה במועד, בימ"ש חייב אותה ביום 2.1.18 להפקיד ערובה בסך של 25,000 ₪. התובעת ביקשה לבטל ההחלטה ביום 30.1.18. לאחר הגשת דוחות כספיים, בימ"ש עיכב ביצוע ההחלטה וקבע מועדים להשלמת הליכים מקדמיים.
הדיון הראשון
4. ביום 7.5.18 התקיים הדיון הראשון. בהסכמת הנתבעת, הבקשה לחייב התובעת בהפקדת ערבון, נמחקה. בימ"ש החל בהליך למינוי מומחה מטעמו והורה לצדדים להגיש ראיות.
הגשת ראיות התובעת
5. התובעת לא הגישה ראיותיה עד המועד שנקבע. לפנים משורת הדין, בימ"ש האריך בדיעבד המועד להגשת ראיותיה. התובעת שבה וביקשה ארכה, ובימ"ש נעתר. התובעת הגישה ראיותיה ביום 28.6.18. התובעת הגישה בקשה למחיקת כתב ההגנה של הנתבעת מכיוון שלא הגישה לטענתה ראיותיה במועד, אך חזרה בה מהבקשה לנוכח הערת בימ"ש. הנתבעת הגישה ראיותיה ביום 12.9.18.
הגשת חוו"ד ע"י המומחית מטעם בימ"ש
6. ביום 8.10.18 הגישה מומחית בימ"ש חוו"ד.
הדיון השני
7. ביום 18.12.18, לאחר שבימ"ש נעתר לבקשה לדחיית מועד דיון, התקיים הדיון השני. בימ"ש קבע מועדים לשמיעת הראיות, סדר החקירות וקצב זמני חקירה.