פסק דין
לפני בימ"ש תביעה חוזית וכן בגין הפרת זכויות על פי חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט 1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"), על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן : "הפקודה") ועל פי חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט- 1979 (להלן : "חוק עשיית עושר") בסך של 275,000 ₪
כתב התביעה
1. התובעת טענה בכתב התביעה כי ביום 18.10.2016, ביקשה לסיים את ההתקשרות עם הנתבעת ובכך לסיים כל התקשרות עסקית ביניהן, לרבות הסרת כל המידע הלימודי והעסקי מהפורטל של הנתבעת והחזרת המידע שהועבר. אולם, לאחר מספר חודשים, נדהמה לגלות, כי הנתבעת ממשיכה ומתחזה לתובעת, ואף עושה שימוש בחומרים, במידע הלימודי ובסימנים המסחריים, תוך שהיא מטעה את הצרכנים המעוניינים להגיע וללמוד אצל התובעת.
התובעת אמדה נזקיה כלהלן :
בגין עוולות מסחריות ביקשה לחייב הנתבעת לשלם פיצוי בסך של 100,000 ₪, ללא הוכחת נזק, ובסך הכל פיצוי בסך של 275,000 ₪.
כתב ההגנה
2. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי פרטי התובעת הוסרו מהאתר וכי גולש לא יכול להגיע אל פרטיה באמצעות האתר. עוד טענה שהתובעת לא הציגה כל ראיה ממנה עולה כי הנתבעת התחזתה לתובעת ו/או כי מעשיה עולים כדי מרמה.
בקשת הנתבעת לחייב התובעת בהפקדת ערבון
3. הנתבעת ביקשה לחייב התובעת בהפקדת ערבון. מכיוון שהתובעת לא הגישה תשובה במועד, בימ"ש חייב אותה ביום 2.1.18 להפקיד ערובה בסך של 25,000 ₪. התובעת ביקשה לבטל ההחלטה ביום 30.1.18. לאחר הגשת דוחות כספיים, בימ"ש עיכב ביצוע ההחלטה וקבע מועדים להשלמת הליכים מקדמיים.
הדיון הראשון
4. ביום 7.5.18 התקיים הדיון הראשון. בהסכמת הנתבעת, הבקשה לחייב התובעת בהפקדת ערבון, נמחקה. בימ"ש החל בהליך למינוי מומחה מטעמו והורה לצדדים להגיש ראיות.
הגשת ראיות התובעת
5. התובעת לא הגישה ראיותיה עד המועד שנקבע. לפנים משורת הדין, בימ"ש האריך בדיעבד המועד להגשת ראיותיה. התובעת שבה וביקשה ארכה, ובימ"ש נעתר. התובעת הגישה ראיותיה ביום 28.6.18. התובעת הגישה בקשה למחיקת כתב ההגנה של הנתבעת מכיוון שלא הגישה לטענתה ראיותיה במועד, אך חזרה בה מהבקשה לנוכח הערת בימ"ש. הנתבעת הגישה ראיותיה ביום 12.9.18.
הגשת חוו"ד ע"י המומחית מטעם בימ"ש
6. ביום 8.10.18 הגישה מומחית בימ"ש חוו"ד.
הדיון השני
7. ביום 18.12.18, לאחר שבימ"ש נעתר לבקשה לדחיית מועד דיון, התקיים הדיון השני. בימ"ש קבע מועדים לשמיעת הראיות, סדר החקירות וקצב זמני חקירה.
בקשה להוספת תצהיר
8. לאחר הדיון, התובעת הודיעה על הוספת תצהיר חוקר מטעמה. בימ"ש קבע כי עליה להגיש בקשה מתאימה. התובעת הגישה בקשה להוספת תצהיר. לאחר עיון בתשובה ובתגובה לתשובה, בימ"ש זימן הצדדים לדיון מיוחד.
הדיון השלישי
9. ביום 24.1.19 התקיים הדיון השלישי. בימ"ש הורה לתובעת להגיש בקשה מתוקנת להוספת תצהיר. התובעת הגישה לאחר הדיון בקשה מתוקנת.
הדיון הרביעי
10. ביום 27.2.19 התקיים הדיון הרביעי ובו נחקרה המומחית מטעם בימ"ש. בימ"ש הורה למומחית להגיש חוו"ד משלימה. בתום החקירה, בימ"ש דן בבקשה המתוקנת של התובעת להוספת תצהיר החוקר הפרטי מיום 29.1.19 ואישר אותה על אף "הפגם הדיוני החמור" תוך חיובה בהוצאות ומתן אפשרות לנתבעת להגיש תצהיר משלים.
הגשת חו"ד משלימה
11. ביום 10.3.19 המומחית הגישה חוו"ד משלימה.
הגשת תצהיר משלים
12. ביום 14.4.19 הנתבעת הגישה תצהיר משלים.
הדיון החמישי
13. ביום 30.4.19 התקיים הדיון החמישי. נחקר החוקר הפרטי שהועסק ע"י התובעת. במהלך החקירה, התברר שהתובעת לא הגישה עם ראיותיה מסמך מהותי ולכן בימ"ש הפסיק שמיעת הראיות וקבע כי עליה להגיש עמדתה לגבי המשך שמיעת ההליך תוך פרק זמן קצוב.
בקשה להוספת ראיה
14. ביום 14.5.19 התובעת הגישה בקשה להוספת ראיה. בימ"ש קבע כי נחצה הקו לפיו אין יותר מקום לצורך ברור האמת לפגוע בזכויות הנתבעת ודחה הבקשה.
הדיון השישי
15. ביום 11.7.19 התקיים הדיון השישי ובו קבע בימ"ש מועדים חדשים להמשך שמיעת הראיות, סדר הנחקרים וקצב זמני חקירה. כמו כן, בימ"ש פסק לבקשת הנתבעת הוצאות לטובתה עקב הפסקת שמיעת הראיות.
הדיון השביעי
16. ביום 21.1.20 התקיים הדיון השביעי. מטעם התובעת נחקרו גב' צפי נרקיס (להלן : "צפי") ומר אורי יהב (להלן: "אורי") ומטעם הנתבעת מר גיא יקר (להלן: "גיא").
הדיון השמיני
17. ביום 22.1.20 התקיים הדיון השמיני. מטעם הנתבעת נחקרו ה"ה עומרי גונן, מומחה מטעם הנתבעת, ומנחם דוד.
הגשת סיכומים
18. התובעת הגישה סיכומיה ביום 6.4.20 והנתבעת ביום 4.5.20.
דיון והכרעה
19. על בימ"ש להכריע במחלוקת שלהלן:
האם הנתבעת לא הסירה פרטי התובעת מהאתר ואף התחזתה לתובעת ואם כן, האם נגרם נזק, או שמא יש לחייב הנתבעת להשיב לתובעת התעשרות שלא כדין.
לצורך הכרעה במחלוקות יוצגו גרסאות הצדדים.
גרסת התובעת
20. התובעת טענה בכתב התביעה כי הינה חברה המתמחה בין השאר במתן קורסים להכשרת מטפלים בגישה ההתנהגותית(ABA) והמרכז הגדול והמוביל בארץ ללימוד טיפול התנהגותי המעניק הכשרה והכוונה למעוניינים ללמוד את השיטה הטיפולית המובילה בעולם לקידום ילדים עם עיכוב התפתחותי, לקויות תקשורתיות ואוטיזם.
הנתבעת, הינה חברה המספקת שירותי פרסום ויש בבעלותה את אינדקס מוסדות הלימוד של פורטל הלימודים ToStudy הפורטל בו פורסמו שירותיה של התובעת.
בחודש אוגוסט 2013 התקשרה התובעת עם הנתבעת, במסגרת הסכם שיווק ופרסום בו התחייבה הנתבעת לספק לתובעת לידים איכותיים וייחודיים התומכים בהתמחותה של התובעת, "קורסים להכשרת מטפלים בגישה ההתנהגותית ".
לצורך מתן השירותים עליהם התחייבה הנתבעת, סיפקה התובעת לנתבעת חומרים רבים המצויים ברשותה הכוללים סימנים מסחריים רבים.
המידע הלימודי והעסקי שהועבר לנתבעת, הועלה במסגרת שיווק התובעת בפורטל, זאת במסגרת התחייבות הנתבעת כלפי התובעת בחוזה ההתקשרות.
ביום 18.10.2016, לאחר מספר שנות עבודה משותפת של התובעת והנתבעת, ביקשה התובעת לסיים את ההתקשרות עם הנתבעת ובכך לסיים כל התקשרות עסקית ביניהן, לרבות הסרת כל המידע הלימודי והעסקי מהפורטל.
דרישתה של התובעת להסרת המידע הלימודי והעסקי היה למעלה מן הצורך, שכן על פי סעיף 3.3 לחוזה ההתקשרות בין הצדדים, "בסיום ההתקשרות מתחייבת חברת פרומוטרס להוריד מהאוויר כל חומר אודות הלקוח ו/או שסופק על ידו".
עוד ביקשה התובעת, כפי שסוכם עם הנתבעת, כי כלל החומרים והמידע הלימודי והעסקי שנמסרו לנתבעת, יוסרו מהפורטל ויוחזרו לתובעת לאלתר.
לאחר מספר חודשים, נדהמה התובעת לגלות, כי הנתבעת ממשיכה ומתחזה לתובעת, ואף עושה שימוש בחומרים, במידע הלימודי ובסימנים המסחריים, תוך שהיא מטעה את הצרכנים המעוניינים להגיע וללמוד אצל התובעת, אשר מכירים את איכויותיה הייחודיות בתחום.
כך למשל, לקוחות שביקשו לקבל מידע על השירותים שמספקת התובעת, נכנסו לדף הנחיתה של התובעת, השאירו פרטים והנתבעת עשתה שימוש בפרטים שהושארו לטובת העברת לידים למכללות ולמרכזים מתחרים של התובעת. עושה רושם, כי הנתבעת עשתה שימוש במוניטין של התובעת, על מנת למשוך לקוחות פוטנציאליים, וכאשר אלה הגיעו לפורטל, נטלה הנתבעת תוך התחזות של ממש, את פרטיהם של הלקוחות והעבירה אותם למכללות ומרכזים מתחרים.
עוד התברר לתובעת, כי התנהלותה זו של הנתבעת, התרחשה טרם סיום ההתקשרות בין הצדדים, והוכח כי במהלך תקופת עבודת המשותפת של הצדדים, העבירה הנתבעת לידים אשר היו מיועדים באופן בלעדי לתובעת, (כפי שהתחייבה כלפיה הנתבעת), גם למכללות ולמרכזי לימוד מתחרים.
ואם בכך לא די, לאחר שהבינה הנתבעת כי התובעת מאיימת לפנות לערכאות משפטיות, הגדילה הנתבעת וגרמה נזק של ממש לתובעת, כאשר ציינה בדפי הנחיתה של התובעת, כי "המוסד אינו פעיל"! יוצא איפוא, כי צרכנים שהתעניינו בקורסים ובשירותים שמספקת התובעת, נתקלו במידע שקרי ומטעה, אשר גרם וגורם לתובעת נזק רב.
טרם הפנייה לערכאות המשפטיות, פנתה התובעת לנתבעת, וביקשה ממנה להסיר באופן מידי מפורטל הלימודים ToStudy המנוהל על ידי הנתבעת, את כל המידע הלימודי והעסקי הקשור לתובעת, ואולם הנתבעת לא רק שבחרה להתעלם מפנייתה זו של התובעת, אלא, כאמור לעיל, הוסיפה בפורטל כי "המוסד אינו פעיל".
התנהלותה זו של הנתבעת, הינה הפרה בוטה של ההסכם שנחתם בין הצדדים, כמו גם הפרת זכויותיה של התובעת, לרבות על פי חוק עוולות מסחריות, על פי פקודת הנזיקין ועל פי חוק עשיית עושר ולא במשפט.
בהתנהלותה זו של הנתבעת, ביצעה הנתבעת עוולה מסוג "גזל סוד מסחרי", וזאת בניגוד גמור לקבוע בסעיפים 5 ו/או 6 לחוק עוולות מסחריות.
גרסת הנתבעת
21. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי מילאה אחר כל התחייבויותיה כלפי התובעת, העניקה לה שירותים מלאים בהתאם להסכם ההתקשרות ועם סיום ההתקשרות פעלה להסרת התכנים מאתר המרשתת.
הנתבעת טענה כי התובעת אינה מציינת (א) מתי גילתה (ב) איך גילתה (ג) מה היו הפרטים שגילתה (ד) מה השימוש שנעשה (אם בכלל) (ה) מהי מהות ההטעיה וכן הלאה.
למותר לציין כי בהעדר פירוט אין לנתבעת האפשרות להתייחס לטענה.
התובעת אינה מציינת (א) מיהם הלקוחות? (ב) מתי (אם בכלל) נעשתה פניה לנתבעת? (ג) מאיזה עמוד נחיתה הגיעו אותם לקוחות?
ביום 14.6.2017 שלחה הנתבעת אל ב"כ התובעת מכתב תשובה בו התייחסה לטענות התובעת:
א. בסע' 3 ג' למכתב התשובה, עודכנה התובעת כי פרטיה הוסרו מהאתר וכי גולש לא יכול להגיע אל פרטיה באמצעות האתר.
ב. בסע' 3 ד' למכתב התשובה, השיבה הנתבעת כי לא נעשתה כל פניה מצד התובעת אל הנתבעת בטרם מכתב הדרישה.
ג. בסע' 4 למכתב התשובה, דחתה הנתבעת את הטענה כי מכרה לידים לגופים מתחרים.
הנתבעת פעלה בהתאם להוראות ההסכם וממילא אין בתביעה כל ראיה להפרה כלשהי (למעט טענות כלליות ולא מבוססות).
התובעת לא הציגה כל ראיה ממנה עולה כי הנתבעת התחזתה לתובעת ו/או כי מעשיה עולים כדי מרמה.
מבלי לגרוע בכלליות ההכחשה תיטען הנתבעת כי עוולת הגזל כמשמעותה בפקודת הנזיקין מתייחסת להעברה שלא כדין של מיטלטלין כהגדרתם בפקודת הנזיקין.
בענייננו, התובעת לא הראתה כי הנתבעת עשתה שימוש במיטלטלין השייכים לנתבעת ו/או החזיקה בהם ו/או השמידה אותם ו/או העבירה אותם לצד שלישי כלשהו.
התובעת העבירה אל הנתבעת חומרים פרסומיים לצורך פרסום שירותי התובעת ברשת האינטרנט, קרי חומרים אותם ביקשה התובעת לחשוף לעיני גולשי האינטרנט ומובן כי הם אינם עולים כדי סוד מסחרי כהגדרתו בחוק עוולות מסחריות.
האם הנתבעת הסירה התכנים של התובעת מהאתר שלה במרשתת ?
22. כאמור לעיל, הנתבעת לא טענה בכתב ההגנה קטיגורית כי הסירה התכנים של התובעת מאתר המרשתת, אלא טענה כי פעלה לביצוע ההסרה. גיא שב והעיד בעת שנחקר כי הוא הסיר תכניה של התובעת. ראה דוגמא לכך בעמוד 128 בשורה 8:
"העד, מר יקר: יכול להיות שהיא, אני לא יודע מתי היא התקיימה אני יודע להגיד לך באלף אחוז או במיליון אחוז שאני בעצמי הסרתי את התכנים האלה."
נוסף לכך, עלתה טענה של הנתבעת כי נספחים שצורפו לכתב התביעה, ושלטענת התובעת מתעדים צילומי מסך ממנוע החיפוש של גוגל מתוך אתר הנתבעת, מזויפים וכי כלל לא היו בחודשים מרץ, אפריל 2017. עוד טענה כי תמונות המסך הם מ"מטמון גוגל" ולא תמונות שגולש נחשף אליהן בזמנים הנוגעים לתביעה.
23. המומחית מטעם בימ"ש קבעה בסעיף 5 לממצאי חוו"ד שהגישה ביום 8.10.18 כי בתחילת שנת 2017, המוצג בתמונה הראשונה בנספח 1 משקף המצב בזמן אמת באתר הנתבעת ולא את "מטמון גוגל". המומחית הסבירה כי הגיעה למסקנה זו על יסוד בדיקות וממצאים "בעזרתו של צד שלישי אובייקטיבי – קרי מנוע החיפוש של גוגל, לרבות מערכת הקידום הממומן, ומערכת המפות שברשותו".
24. המומחה מטעם הנתבעת, מר גונן טען בחקירתו בעמוד 44 משורה 9 כי התוצאה היא כביכול גזירת גורל ואין מה לעשות ותלה האחריות לכך על מנוע החיפוש של גוגל:
"העד, מר גונן : אני יכול להגיד שמהבדיקה של המערכות אנאליטיקה של האתר, עולה חד משמעית שהכמות כניסות שהיו לדף הזה מאוקטובר הם ממש בודדות וסביר להניח שלא היה שם לידים, וגם אם היה, המוסד היה לא פעיל כך שלא היה אזכור ל'בית ליאור'. זה עלה שם כי יש את ההיסטוריה, אין מה לעשות, ככה גוגל עובד. אין הרבה מה לעשות בנדון."
25. בסעיף 6 לחוו"ד, המומחית קבעה שהקבצים שהעבירה אליה הנתבעת לא הוכיחו טענתה ש"העמוד עבר למצב בלתי מוצג". עוד קבעה ש"רשומת ה"False" לא פעלה כנדרש ו/או הושבתה באופן ידני".
26. בימ"ש דוחה קביעת המומחה מטעם הנתבעת ש"אין מה לעשות" שכן הוא עצמו העיד, קודם לכן, בעמוד 41 משורה 6, שיש מה לעשות:
"ת: סעיף C מדבר על האתר. מנוע החיפוש של האתר לא מאפשר להיכנס למוסדות ברגע שהם מוגדרים כלא פעילים, מכיוון שבדרך כלל מה שנהוג באינטרנט, לא להסיר דפים, עדיין מנוע חיפוש חיצוני כמו גוגל מכיוון שיש לו היסטוריה, יכול לדעת שהדף קיים."
כאשר המומחה נחקר משורה 18 לגבי מה אפשר לעשות, הוא ציין מספר אפשרויות:
"העד, מר גונן : יש שתי דרכים לעשות את זה, אבל זה שיקול למחוק את הדף. יש מערכת שקוראים לה סרץ' קונסול, שבה אני יכול לבקש מגוגל למחוק דפים מהאתר, זה שקול לזה שהייתי מוחק את הדף, זה היה פוגע בדיוק באותה הדרך. הדרך השנייה זה לעשות 'נו אינדקס' שזה גם שקול, זה גורם לאותו דבר.
כב' הש' הדר: מה שאמרו לי אתמול? 'נו פולו' מה זה 'נו פולו'?
העד, מר גונן : לא, 'נו פולו' זה משהו אחר.
כב' הש' הדר: אז תסביר לי אם אפשר גם לפעול לפי 'נו פולו'.
העד, מר גונן : כן. 'נו פולו' אומר שאם לך יש אתר אחר ואתה מקשר לדף של 'בית ליאור', אתה אומר למנוע חיפוש לא לעקוב אחרי הקישור לדף הזה. 'נו פולו' אומר לגוגל, 'אל תמשיך לחפש בלינק הזה, הוא לא מעניין אותך'.
כב' הש' הדר: אז למה זה לא טוב? זה גם טוב אם ככה.
העד, מר גונן : לא אבל אין לינק לדף הזה. כרגע אנחנו בלינק שנמצא בתוך מנוע חיפוש ששם אי אפשר לעשות 'נו פולו', אני יכול לעשות 'נו אינדקס'.
כב' הש' הדר: אז אם אתה היית כמומחה אמור למנוע לחלוטין הגעה לאתר של הנתבעת, אז היית נוקט בשתי הפעולות הראשונות?
העד, מר גונן : בשתי הפעולות הראשונות. אבל שוב, הם מייצרות את אותו נזק של למחוק את הדף, זה לא נהוג, שום אתר לא עושה את זה."