14. ברם, לא אקבע מסמרות בשאלה זו, מאחר שהיא כאמור אינה רלוונטית להכרעה בהליך דנן. די שאקבע שהנתבעת הפרה את חובתה להשיב את היהלומים ישירות לבנק כפי שהיא נדרשה וכפי שהיא קיבלה על עצמה, בכדי להטיל עליה את החבות בגין הפרת התחייבות זו.
15. יש לדחות את טענת מנכ"ל הנתבעת לפיה "הנתבעת יכלה לשלוח את היהלומים חזרה רק לחברת פילסטל ולא לבנק התובע... גם מבחינת הנהלת החשבונות והוראות החוק, לפחות בבלגיה, לא ניתן להכיר בהחזר סחורה אם זאת לא מבוצעת לשולח הסחורה אלא לצד שלישי כלשהו ובעצם פעולה זאת איננה נכונה". ראשית, טענה זו לא הוכחה כלל ע"י מומחה לדין ולנהלים בבלגיה. הנתבעת לא הביאה כל הוכחה כי "הפיקוח בבלגיה לא היה מאפשר". שנית, אם כך המצב, מדוע לא פנתה הנתבעת מיד לאחר קבלת חשבוניות היצוא או לפחות לאחר קבלת המכתבים מהבנק וטענה שהיא לא רשאית או לא יכולה לעשות כן? מדוע היא לא טענה בתשובתה לבנק שהיא אינה רשאית להשיב את היהלומים לבנק והיא רק השיגה על גובה החוב? שתיקתה מהווה הודאה והסכמה. הנתבעת הודתה שניתן היה ללא קושי להודיע על כך לבנק (עמ' 108 שורות 8-26).
16. הנתבעת הגישה מטעמה חוות דעת של מר שי שבירו שנטען על ידה שהוא עד מומחה. ברם, לא מדובר כלל בעד מומחה אלא בעובד לשעבר בחברת ברינקס. הוא לא בקיא בדין הבלגי ואין לתת כל משקל לעדותו. יצוין שגם הוא הודה בחקירתו שניתן לרשום על חשבונית ההחזרה שיש להודיע על כך לגורם נוסף כגון הבנק (עמ' 108 שורות 18-19 ושורות 25-26). דהיינו, הנתבעת יכולה היתה בקלות לרשום על הטופס שיש לדווח לבנק עם הגעת הסחורה חזרה לישראל. גם עדותו של מר ישראל דנינו שעוסק בסחר ביהלומים שטען שלא ניתן היה לשלוח את היהלומים חזרה לבנק, אינה מהווה ראייה, מאחר שלא מדובר בגורם רגולטורי כגון הפיקוח על היהלומים והוא אינו בגדר מומחה כלל. הוא אישר בחקירתו שמעולם לא נתן עדות בבית משפט כמומחה (עמ' 118 שורות 22-23).
17. התובע מאידך, הגיש חוות דעת של מומחה בעל שם בתחום היהלומים, מר חיים אבן זוהר. בחוות דעתו הוא קבע בין היתר כי:
"הקלדת המילים "החזרה" או "חוזר" בלבד, על מסמכי המשלוח הממוענים לצד ישראלי מסוים, אינה יכולה להתפרש בשום פנים ואופן כעמידה בנוהלי המסחר המקובלים שנקבעו, וניתן אף לראותה כעקיפה במכוון של נוהלי מסחר ומוסכמות הנהוגים מזה שנים. לו היה המשלוח החוזר ממוען אל הבנק המממן, היה זה נחשב לפעולה הנכונה... כאשר הצגנו שאלה היפותטית זו בפני מפקח על היהלומים לשעבר (וכעת בדימוס) הוא צחק. "רק סוחר שנחת הרגע מכוכב מרס, יכול אולי לטעון שלא ידע. הדרישה להחזרת יהלומים ממומנים לבנקים ידועה היטב בכל עולם הסחר ביהלומים, בדיוק כפי שכל אדם יודע שמשלוח של יהלומי גלם מחויב באישור "תהליך קימברלי"... לדעתנו, הקביעה כי חברה כאמור – סוחרת בה"א הידיעה – אינה מכירה את התנהלות התעשייה ואת דרישת גופי המימון שלה, והטענה לאי ידיעת ההוראות המופיעות על חשבוניות הספק ו/או התעלמות מכוונת מהוראות הגוף המממן לטובתו משועבדים משלוחים מסוימים, עומדת בסתירה לכל מחשבה הגיונית".