3. אין בין הצדדים כל יריבות ולתובע אין עילת תביעה נגד הנתבעת. הנתבעת לא חייבת למלא תנאים הכתובים בכתב זעיר שכתוב על החשבוניות. היא לא עיינה "באותיות הקטנות" בעת קבלת הסחורה ולא הסכימה לאמור בהן. התובע, שהנטל מוטל עליו, לא הוכיח שהנתבעת הסכימה לתנאי זה והיא גם לא הסכימה לשמש כנאמנת עבור התובע. בעוד הנתבעת זימנה עד מטעמה שידע את פרטי ההסכם בין הנתבעת לחברה, התובע לא זימן שום עד מטעם החברה כגון מר רוז'ה סטלמן שייצג את החברה בהסכם עם הנתבעת והדבר פועל לחובתו.
4. לחילופין, יש לתובע אשר תורם של 100% מאחר שחובת הבנק היתה לדאוג שהפיקוח על היהלומים בישראל לא ישחרר את היהלומים שמומנו ע"י הבנק לידי החברה בטרם שהם הועברו לחברה והוא כשל להבטיח זאת ולא ביקש לעכב את הסחורה בפיקוח. בנוסף, היהלומים לא היו בגדר משכון מופקד מאחר שהם לא היו מופקדים בידי הבנק הנושה אלא הועברו לנתבעת שהיא צד שלישי שלא היה לו כל חלק בהסכמות שבין התובע לחברה.
5. הנתבעת לא הודתה במכתב התשובה מיום 26.2.09 שהיא מסכימה לטענות האמורות במכתבים שהבנק שלח אליה. היא מצאה לנכון להתייחס לעניין אחד מתוך האמור במכתבים – גובה חוב החברה לבנק ותו לא. אין ללמוד מכאן על הסכמה לתוכן המכתבים. בנוסף, סעיף 6 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 (להלן: חוק החוזים) קובע כי: "קביעת המציע שהעדר תגובה מצדו ייחשב לקיבול, אין לה תוקף".
6. היהלומים נאספו ע"י החברה תוך הצהרה כוזבת לפיקוח על היהלומים לפיה לא מדובר בסחורה מוחזרת אלא ביבוא סחורה. לכן, היהלומים שהוחזרו שוחררו מהפיקוח ללא שהתבקש אישור התובע לשחרורם. הנוהג בענף היהלומים הוא להחזיר את הסחורה לשולח הסחורה בלבד, תוך ציון העובדה שמדובר בסחורה מוחזרת. זו הדרך המקובלת והיא "היחידה האפשרית והנהוגה בענף". הנתבעת לא יכולה היתה להחזיר את הסחורה לצד שלישי כדוגמת הבנק אלא לשולח הסחורה בלבד, דהיינו לחברה. לא ניתן להחזיר סחורה למי שלא שלח אותה והתובע לא הוכיח נוהג אחר. הנתבעת מעולם לא הסכימה להחזיר את היהלומים לבנק והבנק לא התחייב לתת לה תמורה כלשהי עקב פעולה זו.
7. הנתבעת מעולם לא אספה את היהלומים מהחברה לאחר שהיא השיבה אותם לחברה ומדובר בטענה שקרית, חסרת שחר לחלוטין שנועדה רק להכפיש את הנתבעת.
8. התובע לא הצליח להוכיח את סכום התביעה ולא הומצאו אסמכתאות מהימנות לגובה החוב של החברה. בוצעו תשלומים לידי הבנק כתוצאה מהליך פירוק החברה והתובע לא עדכן מה הכספים שהוא קיבל על חשבון פירעון חובה של החברה. מכל הנימוקים הנ"ל, יש לדחות את התביעה.