3. די בכך שהיהלומים או תמורתם לא הושבו לבנק בהתאם להוראה הבלתי חוזרת שעל החשבונית, כדי לחייב את הנתבעת לשלם את מלוא תמורתם לבנק. התנהלות הנתבעת מעוררת חשש שהיא היתה "מעורבת במהלך של הברחת נכסים". היא הפרה במודע את חובתה מכוח המחאת הזכות וההוראה הבלתי חוזרת שקיבלה.
4. האמור בחשבונית משקף את תנאי העסקה כפי שהוסכמה בין הצדדים והצדדים נהגו לפי האמור בה. החשבונית מהווה את החוזה שבין הצדדים. ההוראה הבלתי חוזרת שנקבעה בחשבונית, מהווה המחאת זכות בלתי חוזרת שלפיה החברה המחתה לבנק את זכותה לקבל את היהלומים או תמורתם מהחברה. לפיכך, הבנק הפך לנושה ישיר של הנתבעת. היהלומים אף משועבדים לבנק ומהווים משכון מופקד. באופן מכוון, הנתבעת לא ציינה בחשבוניות ההחזרה שיש להשיב את היהלומים לבנק שהיהלומים היו משועבדים לו והדבר נעשה על מנת ליצור מצג מטעה בפני המפקח על היהלומים בכדי שהיהלומים יוחזרו לחברה.
5. העובדה שהנתבעת אישרה במכתבה מיום 26.2.09 שקיבלה את מכתבי הבנק ולא התכחשה לאמור בהם, מלמדת שהיא ידעה היטב שעליה להשיב את היהלומים או תמורתם אך ורק לבנק. היא לא הכחישה את ההוראה הבלתי חוזרת שקיבלה מהחברה, לא כפרה בהמחאת הזכות לבנק, לא טענה שאין יריבות בינה לבין הבנק ולא טענה שהבנק אינו זכאי לקבל את תמורת היהלומים. היא רק חלקה על גובה החוב ולא על הדרישה הבלתי חוזרת להשיבם רק ישירות לבנק. היא אף לא טענה ולו ברמז, שהיא לא תקיים את ההוראה הבלתי חוזרת או שיש קושי לבצעה.
6. מאחר שהיהלומים נאספו בישראל ע"י נציגת הנתבעת, הרי שהנתבעת היא "חלק ממעשה תרמית שנועד לסייע בהברחת היהלומים מהבנק, בעל השעבוד". הנתבעת אף יכלה לדעת מפניית הבנק אליה שהחברה בקשיים כלכליים כבדים, שהרי אחרת הבנק לא היה שולח אליה את המכתבים. אם הנתבעת סברה שקיימת מניעה כלשהי להשיב את היהלומים לבנק, היה עליה לפחות להודיע לבנק מבעוד מועד שהיא שולחת חזרה את היהלומים לחברה על מנת לאפשר לבנק להיערך. ברם, הנתבעת לא עשתה כן, היא רימתה את הבנק ועליה לשלם לחברה את מלוא חובה בצירוף ריבית כדין. הנתבעת "נטלה על עצמה במודע ובעיניים פקוחות את הסיכון להשלכות המשפטיות שיהיו לכך. כעת, עליה לשאת בתוצאות" (סעיף 18 לסיכומי התשובה).
ג. תמצית טענות הנתבעת
1. התביעה הוגשה בשיהוי בלתי סביר, על סף תום תקופת ההתיישנות.
2. הנתבעת מעולם לא כרתה הסכם כלשהו עם התובע ולא התחייבה בפניו לבצע פעולה כלשהי. לתובע לא היתה מעולם כל זכות לתת לנתבעת הוראה כלשהי. לא ניתן גם להטיל על הנתבעת חובות של נאמן, מבלי שבין הצדדים נכרת הסכם נאמנות. לא ניתן להכניס צד שלישי, דהיינו הנתבעת, לתפקיד של נאמן ללא הסכמתה. כמו כן, לא נכרת הסכם המחאת זכות ולא הוכח שהנתבעת היתה מודעת להמחאה המוכחשת.