7. ביום 22.2.09 שלח הבנק מכתב נוסף לנתבעת שבה נאמר כי:
"בהמשך למכתבנו מיום 9.2.09 בנוגע ליתרת החוב בגין משלוחי היצוא שנרכשו על ידכם מחברת פילסטל יהלומים בע"מ, תשומת לבכם כי הואיל ולא קיבלנו מכם כל מענה, אנו רואים זאת כאישור היתרה".
8. ביום 26.2.09 השיבה הנתבעת לבנק כי:
"קיבלנו את מכתבכם מתאריכים 9 ו – 22 בפברואר. דיברנו עם פיליפ סטלמן מפילסטל ישראל. הוא מסר לנו כי התקיימה ביניכם פגישה אתמול, 25 בפברואר. אישרתם בפניו כי יתרת החוב בגין משלוחי היצוא אינה עומדת על סך 2,897,375 דולר ארה"ב, אלא 2,004,159.50".
9. ביום 23.3.09 החזירה הנתבעת יהלומים לחברה והיא הנפיקה שתי חשבוניות החזרה. חשבונית אחת "עבור החזר חלקי" בסך של 1,693,215.14 דולר והשנייה "עבור החזרה" בסך של 2,004,159.50 דולר. היהלומים הגיעו למנהל היהלומים בישראל ביום 24.3.09.
10. ביום 8.4.09 מונה עו"ד מטרי לכונס נכסים זמני לחברה, לאחר שהיא הגיעה לחדלות פירעון.
11. ביום 21.4.09 שלח עו"ד מטרי מכתב לנתבעת ועדכן אותה שהוא מונה לכונס נכסים זמני לחברה. במכתב נאמר כי לפי רישומי החברה והבנק, הנתבעת חייבת לחברה בגין יצוא יהלומים, סך של 3,697,374 דולר ולפיכך הנתבעת מתבקשת לפרוע את מלוא החוב לחשבון הבנק של כונס הנכסים.
12. ביום 29.4.09 השיבה הנתבעת למכתב כונס הנכסים וטענה בין היתר כי:
"אנו חולקים על תוכנו באופן מלא. חברתנו סוחרת עם פילסטל, וההתחשבנות בין שתי החברות מעידה כי לא קיים כל חוב המגיע מחברתנו לפילסטל... כן מצורף העתק של מסמכי המשלוח שלנו מאנטוורפן לישראל – פילסטל, מיום 23.3.09 בתמורה לסך של 3,697,374.64 דולר... אני סמוך ובטוח כי בעקבות הבהרה זו, הדיון נסגר".
13. ביום 13.5.09 מונה עו"ד מטרי לכונס נכסים קבוע של החברה.
14. ביום 11.11.12 פנה כונס הנכסים לנתבעת וטען שהיה עליה להשיב את היהלומים לבנק ולא לחברה ומאחר שהחוב לא נפרע, הנתבעת מתבקשת לפרוע את מלוא החוב. מכתב זה לא נענה ע"י הנתבעת.
15. ביום 15.6.15 הגיש הבנק את התביעה דנן כנגד הנתבעת ע"ס של 12,213,977 ₪, עקב החוב שלטענתו היא חייבת לבנק בגין היהלומים שהחברה שלחה לה באמצעות הבנק ותמורתם לא שולמה.
ב. תמצית טענות התובע
1. בחשבוניות שצורפו ליהלומים של החברה שהועברו ע"י הבנק לנתבעת, נאמר במפורש שהעסקה מומנה ע"י הבנק וקיימת הוראה בלתי חוזרת לנתבעת לשלם את תמורת היהלומים לבנק בלבד או להשיב את היהלומים במישרין חזרה לבנק. בחשבונית נאמר שהיהלומים משועבדים לתובע, הם מוחזקים ע"י הנתבעת בנאמנות וקבלת היהלומים ע"י הנתבעת מהווה הסכמה להוראה הבלתי חוזרת, שיש להחזיר את היהלומים רק לתובע. החשבוניות הכוללות המחאת זכות והוראה בלתי חוזרת, מהוות הסכם מחייב לכל דבר ועניין. בניגוד גמור להוראות אלו, הנתבעת השיבה את היהלומים ישירות לחברה שהיתה מצויה באותה עת במצב של חדלות פירעון או קרוב לכך "ובכך יצרה מצב שאפשר את גניבת היהלומים".
2. אסור היה לנתבעת להשיב את היהלומים לחברה. על פי מידע שנמסר לבנק ממנהל החברה לשעבר מר פיליפ סטלמן (להלן: סטלמן), "ביום שבו התקבלו היהלומים בחברה, או בסמוך לכך, נאספו היהלומים בשנית ממשרדי החברה על ידי גורם חיצוני (שלטענת מר פיליפ סטלמן הינו נציגיה של הנתבעת עצמה) למטרה שלא הובררה די צורכה ואלה לא הושבו עד היום ומקום המצאם לא נודע".