...
דבר נוסף – תשלומים שבהם נושא השוכר, גם פה, שלא יהיו מחלוקות מה השוכר צריך לשלם ומה המשכיר. כדי להבטיח שהשוכר לא יישא בתשלומים שאינם קשורים באופן ישיר לשכירות בדירה, שהטלתם על השוכר אינה הוגנת ואינה ראויה, מוצע לקבוע כי השוכר לא יישא אלא בתשלומים המפורטים בסעיף, ובכלל זה דמי השכירות, מסים החלים על המחזיק בדירה, מה שנקרא ארנונה, תשלומים בגין צריכה של שירותים שוטפים – מים וחשמל וגז, שזה סביר, שהוא משתמש אז הוא צריך לשלם את זה – ותשלומים לוועד בית משותף. עוד מוצע לקבוע סוגי תשלומים שבהם, בין השאר, לא יישא השוכר אלא המשכיר, ובכלל זה תשלומים כמו שכר טרחה של עורך דין או מתווך שפעל מטעם המשכיר. אני לא מתייחס כרגע, בגלל קוצר הזמן – ואני מניח שהנואמים האחרים ידברו – אני לא מזכיר כאן את הנושא של המתווכים. היה על זה דיון נפרד".
ג) אני סבורה כי לאור לשון החוק הברורה, אשר נתמכת ב"כוונת המחוקק" כפי שבאה לידי ביטוי בדברי ההסבר להצעת חוק השכירות והשאילה (תיקון) תשע"ו 2016 (הצעות חוק הממשלה 1073 מיום כ"ו בתמוז התשע"ו – 1.8.16),אין מניעה למתווך לקבל דמי תיווך משוכר, אם אין מדובר בתשלום שהשוכר משלם "במקום" המשכיר ואין כלל התנגשות בין חוק השכירות והשאילה ובין חוק המתווכים באופן המצדיק לבחון אם יש להעדיף חוק ספציפי על כללי או חוק ישן בפני חוק חדש.
החוק אוסר על תשלום במישרין על ידי שוכר של "דמי תיווך למתווך אם המתווך פעל מטעם המשכיר".
ד) במקרה דנן, המתווך לא דרש דמי תיווך מהמשכיר ולא קיבל ממנו דמי תיווך. הוא דרש דמי תיווך מהשוכר בגין חלקו של השוכר בעסקה.
אין חובה על מתווך לקבל דמי תיווך משני צדדים.
מתווך יכול לסכם עם מוכר דירה או משכיר דירה כי הוא לא יקבל שכר ממנו ורק הקונה או השוכר ישלם דמי תיווך.
חוק המתווכים לא אוסר זאת וגם לא הוראת דין אחרת.
ה) תיקון חוק השכירות והשאילה נועד למנוע מצב שבו המתוך לא מוותר למשכיר על תשלום דמי תיווך אלא המשכיר "מגלגל" את תשלום חלקו בדמי התיווך על כתפי השוכר.
למשל: במקרה שבו לפי הסכם השכירות, דמי השכירות עומדים על 3,200 ₪ לחודש.
ככל שהמשכיר היה מתנה את החתימה על הסכם שכירות בכך שהשוכר ישלם דמי תיווך גם עבור חלקו. ובדוגמא שציינתי לעיל: יתנה את החתימה על הסכם שכירות בתשלום דמי תיווך בסך 6,400 ₪ או סכום דומה לזה, היה המשכיר מנוע מלעשות כן לפי החוק.
השוכר אשר מעוניין בדירה ואמור להתחרות מול מועמדים נוספים ב"זכיה" בשכירת הדירה היה נאלץ להסכים וזו בין היתר היתה מטרת תיקון החוק.
מניעת תשלום במישרין של "תשלומים שהמשכיר חב בהם כלפי צד שלישי.... ובכלל זה דמי תיווך למתווך אם המתווך פעל מטעם המשכיר" כפי שנקבע בסעיף 25 ט' (ב) (3) לחוק.