ג) פסק הדין בעניין יעקובסון אינו תומך כלל בעמדת המערער והוא פסק דין של בית משפט שלום שאינו מחייב.
10. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן:
11. אין להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית:
א) אין מקום במקרה דנן לחרוג מהכלל ולפיו ערכאת ערעור איננה מתערבת בממצאים העובדתיים אליהם הגיעה הערכאה הדיונית.
המערער ידע עוד לפני שהגיע לדירה, כי המודעה פורסמה על ידי מתווך. הוא אמנם לא הוחתם על הסכם תיווך לפני שהגיע לדירה אך טרם חתם על הסכם שכירות נדרש על ידי המתווך לחתום על הסכם. ניהל מו"מ בנוגע לסכום וחתם בסופו של דבר.
העדה מטעם המערער העידה כי היא ודודו אמרו למערער כי אם הוא חושב שההסכם אינו חוקי, שלא יחתום עליו. הוא בחר לחתום על ההסכם ואין כאן כפייה כמשמעותו בסעיף 17 לחוק החוזים.
ב) אין להתערב בקביעה כי המתווך היה הגורם היעיל בעסקה והוא זכאי לדמי תיווך לפי חוק המתווכים.
12. נותרה אם כך השאלה המשפטית שהוצבה בפתח פסק דיני – האם התיקון לחוק השכירות והשאילה מונע קבלת דמי תיווך מהשוכר – המערער?
יש להשיב על שאלה זו בשלילה.
א) סעיף 25 ט' (ב) לחוק השכירות והשאילה תשל"א 1971 קובע כי בתשלומים אלו לא יישא השוכר במישרין:
"(3) תשלומים שהמשכיר חב בהם כלפי צד שלישי, שאינם כאמור בסעיף קטן (א), ובכלל זה דמי תיווך למתווך אם המתווך פעל מטעם המשכיר".
בדברי ההסבר להצעת חוק מיום 21/3/2017 אליהם מפנה המערער בערעורו (סעיף 12 ) נכתב:
"סעיף 25 ח' המוצע מסדיר את התשלומים שבהם יישא השוכר, זאת כדי להבטיח שהשוכר לא יישא בתשלומים שאינם קשורים באופן ישיר לשכירות בדירה, שהטלתם על השוכר אינה הוגנת או ראויה, ומתאפשרת רק בשל פערי הכוחות בין הצדדים".
בהמשך להסבר זה, מובהר כי השוכר ישא רק בתשלומים שצוינו (רשימה סגורה של תשלומים) באיזה תשלומים ישא המשכיר "תשלומים שהמשכיר חב בהם כלפי אדם שלישי, שאינם תשלומים המפורטים בסעיף קטן (א). כך למשל תשלום שכר טרחה של עורך דין שערך את חוזה השכירות בעבור המשכיר, או תשלום בעד חלקו של המשכיר בדמי התיווך למתווך, שהמשכיר התקשר עמו לצורך השכרת הדירה".
ב) סעיף 25 ח' הפך בחוק לסעיף 25 ט'.
מטרת החוק היתה להסדיר יחסים בין שוכרי דירות ומשכירים בשים לב לפערי כוחות מובנים ביניהם.
בית משפט בפסק דינו ציטט מדבריו של מי שהיה יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט, ח"כ ניסן סלומיאנסקי בישיבה מס' 254 מיום 17/7/2017 בנוגע לתיקון החוק על מנת להמחיש כי השינוי בחוק לא שינה את חוק המתווכים.
המערער טוען כי הדברים צוטטו רק בחלקם (סעיף 43 לערעור).
אביא לצורך העניין את הציטוט מתוך סעיף 43 לערעור, על מנת שלא ייטען על ידי המערער כי הדברים הוצאו מהקשרם:
"...החלק העיקרי של הנושא, שבגינו באמת עמלו חברי הכנסת, זה הנושא של דירות למגורים. המצוקה של דירות למגורים – בעיקר בתל אביב ובירושלים, אבל כנראה גם בהרבה מקומות אחרים – היא מצוקה גדולה מאוד, וכתוצאה מזה המשכיר, שהוא בעל הכוח, יש לו הדירה, יכול לנצל את מעמדו ולהציע לאנוס את השוכר לדברים שלפעמים כבר מגיעים לרמה של אי סבירות ובלתי הגיוניים.
לכן, החוק הזה בא להגן על השוכר, שהוא החלש, מפני המשכיר. מצד שני, היינו בוועדה ערים לכך שגם המשכיר קיים, וגם על המשכיר צריכים להסתכל וגם בו להתחשב, בסך הכל הוא בעל הנכס. ודבר נוסף שהובא בחשבון זה שכאן צריך לצאת מתוך הנחה שלפעמים ביחסים שבין אדם שרוצה לשכור – הוא אומר: חבר'ה, אל תבלבלו לי את המוח, אני רוצה דירה ואני מוכן לקבל את הדירה הזאת איך שהיא, גם ככה. מה אתם מכניסים לי תנאים שבגינם עכשיו הדירה הזאת לא תוכל להיות נכס שמושכר, ובסוף אני אשאר בלי דירה? אז תנו לי – גם זו טענה שאתה לא יכול להתעלם ממנה. ובתוך כל השיקולים האלה בסופו של דבר יצא החוק הזה. ואני אומר שוב: המציעים, חלקם ויתרו על חלק מהדרישות שהיו להם בהתחלה, ויכול להיות שהם ישלימו את זה בעתיד, כמו הנושא של שכר דירה ושכירות לטווח ארוך וכו'. אבל החוק הזה באמת, כדי שנוכל להעביר אותו, אז – אני אגיד רק בנקודות את אותן נקודות שהוספו.