פסק דין
1. האם היה רשאי מתווך לגבות עמלת תיווך משוכר דירה לאור סעיף 25 ט' (ב) (3) לחוק השכירות והשאילה תשל"א – 1971 (להלן: "החוק") .
זו השאלה שבמחלוקת.
2. לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט נמרוד אשכול) מיום 19/6/19 בע"א 55235-08-19 ולפיו התקבלה תביעת המשיבה לתשלום דמי תיווך שסכומה עמד על 3,200 ₪.
3. התביעה התבססה על הסכם תיווך שכותרתו "הזמנת שירותי תיווך במקרקעין..." מיום 15/11/17 המתייחס לדירה ברחוב פנקס 49 תל אביב, כאשר בסעיף 7 להסכם התיווך קבוע שיעור ריבית שיש לשלם בגין איחור.
4. הנתבע – המערער אישר כי חתם על הסכם התיווך וטען, כי טרם חתם על ההסכם, אמר למתווך כי אין זה חוקי לדרוש ממנו דמי תיווך, שכן המתווך עבד עבור המשכירה – בעלת הדירה: פרסם עבורה את הדירה באתר "יד 2" ודרך פרסום זה הגיע הנתבע למתווך. בשיחה ביניהם לא עלה נושא דמי תיווך וכך גם כשראה את הדירה בנוכחות המתווך ובעלת הדירה.
רק לאחר שהביע נכונות לחתום על זיכרון הדברים בנוגע לשכירת הדירה וירד מהדירה כדי להוציא כסף ולהביאו למשכירה, אמר לו המתווך לפני שחזר המערער לדירה,כי אם הוא רוצה לחתום על הסכם עם בעלת הדירה, הוא צריך קודם לכן לחתום על הסכם תיווך מולו.
כיוון שהיה מעוניין בשכירת הדירה הוא חתם על הסכם התיווך תוך העמדת המתווך על אי חוקיות החתמתו וטען כי חתם על ההסכם מתוך כפיה.
5. בפועל, לא קיימת מחלוקת עובדתית של ממש.
המתווך אישר בחקירתו הנגדית כי לא קיבל דמי תיווך מהמשכירה (עמ' 2 שורות 17-18 לפרוטוקול מיום 6/6/19 וכן עמ' 3 שורה 27) וגם לא דורש ממנה דמי תיווך.
אישר בחקירתו כי הנתבע – המערער אמר לו, כאשר התבקש לחתום על הסכם תיווך, כי הוא לא צריך לחתום או לשלם דמי תיווך.
הנתבע – המערער אישר בחקירתו הנגדית, כי הבין כאשר שוחח עם המתווך בעקבות המודעה ב"יד 2", כי מדובר במתווך, אך הבין שהמתווך עובד עבור מי ששכרה את שירותיו – בעלת הדירה.
הוא היה בדירה עם המשכירה והמתווך .ניסח זיכרון דברים על דף והיה צריך לשלם מקדמה בסך 1,000 ₪. ירד לכספומט כדי להוציא כסף ולפני שחזר לדירה, פגש אותו המתווך למטה ודרש ממנו לחתום על הסכם תיווך כתנאי לחתימה על זיכרון הדברים.
6. בית משפט השלום בפסק דינו קיבל את התביעה.
(א) נקבע כי התובעת עמדה בפרמטרים הקבועים בחוק המתווכים במקרקעין התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המתווכים") להוכחת זכאותה לדמי תיווך.