44. לטענת התובע עסקת היסוד בין הצדדים היא ההסכם שנכרת ביניהם ביום 5.8.2010 בגדרו התחייבו הנתבעים להשיב לתובע סך של 350,000 דולר ארה"ב בתוספת ריבית בשיעור 2% לכל חודש וריבית פיגורים בשיעור 5% לחודש. כמפורט בתצהירו: "בתמצית, מדובר בתביעה שטרית עפ"י שטרי חוב שנחתמו ע"י הנתבעים ונמסרו בהתאם להסכם מיום 5.8.10... לצורך ביצוע התשלום".
45. התובע יצר, כאמור לעיל, קשר/זיקה בין השטרות לבין ההסכם. ראה לעניין זה דברי בית המשפט העליון בבע"מ 2126/09 פלוני נ פלוני (3.9.2009):
"אכן, על פי סעיף 29(א) לפקודת השטרות נטל ההוכחה הינו על הנתבע הטוען להעדר תמורה או לכישלונה, והתובע על פי העילה השטרית אינו נדרש להזכיר בכתב התביעה את עסקת היסוד ואת מתן התמורה (ראו: שלום לרנר דיני שטרות 222 (מהדורה שנייה, 2007) (להלן: לרנר); זוסמן, לעיל, בעמ' 120-119). ואולם, אם התובע הזכיר בתביעתו כי השטרות ניתנו בעבור עסקה פלונית, מקל הוא על הנתבע אשר כל שעליו לעשות הוא להוכיח כי במסגרת אותה עסקה נפגמה התמורה או שלא היתה קיימת מלכתחילה (ראו: לרנר, שם). לעניין זה יפים הדברים שנאמרו על ידי כבוד השופט [כתוארו אז] י' זוסמן:
'משהתנדבה המשיבה, כביכול, והקדימה רפואה למכה וגילתה קבל עם ועדה בכתב-התביעה מה תמורה נתנה לנתבע בעד השיקים, ואילו הנתבע מוכיח כי תמורה זו לא קיבל בעד השיקים, מה חייב השופט לעשות? על- כרחך אתה אומר, שעליו לדחות את התביעה'.
ובהמשך:
'...משגילתה לנו המשיבה את גירסתה, הרי היא נתפסת עליה וחזקת התמורה מצטמצמת עכשיו; אם יוכיח המערער שלא נתן לה את השיקים בעד אותה עיסקה שהיא טענה לה, ייצא פטור". [ע"א 164/62 שפירא נ' רבינוביץ, פ"ד יז(1) 341, 348 (1963); זוסמן, לעיל, בעמ' 120); והשוו רע"א 2157/07 אדאטו נ' רנתיסי (לא פורסם, 2.8.2007)'".
46. לגרסת הנתבעים, חתמו על השטרות כנגד התחייבות התובע להשקיע במיזם שלהם באפריקה. מדובר על תמורה שתינתן בעתיד עת ישקיע התובע במיזם של הנתבעים באפריקה. התובע לא השקיע במיזם כאמור לעיל, ולפיכך לא ניתנה התמורה. מכאן, בנסיבות העניין, חל כישלון תמורה בגין השטרות.
בהקשר זה ראה ההלכה שנפסקה בדנ"א 8447/15 בנק לאומי לישראל נ' טל טריידינג קואופיירישן (פורסם בנבו ביום 11.09.2017), שם נקבע ברוב דעות כי כל מי שאינו אוחז כשורה, לא יוכל להתגבר על טענת ההגנה של "כישלון תמורה". התובע, כפי שפורט לעיל, אינו אוחז כשורה.