ב. השני, הינו ההסכם הנוגע למיזם הנוסף, לפיו, התובע ישקיע סך של 1,000,000 דולר בתמורה לשותפות של 33% בחברה שהוקמה על ידי תמיר, לטובת המיזם הנוסף. הוטעם כי ההסכמים היו שלובים בתנאי "BACK TO BACK".
עותק מהסכם, כמפורט לעיל, לא הוצג על ידי הנתבעים. לעניין נסיבות חתימת ההסכם, הצהירו והעידו הנתבעים כמפורט בסעיפים 25-27 דלעיל.
41. מכל האמור לעיל עולה כי עובר לחתימה על ההסכם, חודש אוגוסט 2010, מי מהנתבעים לא היה חייב ו/או ערב כלפי התובע לתשלום חוב כלשהו. הסך של 160,000 דולר ארה"ב שהעביר התובע לא הועבר לנתבעים אלא למיזם משותף, סך של 60,000 דולר ארה"ב וסך של 100,000 דולר לחברה בבעלותם, העברה זו סווגה כהלוואה מהמשקיע לחברה. התובע לא הביא כל מסמך ו/או עדות התומכת בגרסתו לפיה התחייבו הנתבעים לשלם לו שני דולר עבור כל דולר שהעביר. לפיכך, דוחה גרסתו בעניין זה.
42. בשים לב למארג הראיות שהוצג בפני ובשים לב לעדויות הצדדים, מעדיף את עדותם של הנתבעים, לפיה, החתימה על ההסכם והשטרות הייתה בהסתמך על התחייבותו של התובע, להשקיע במיזם שלהם בטנזניה. מדובר בהשקעה חדשה ולא בכספים שהעביר התובע עבור המיזמים השותפים כפי שפורטו לעיל. ההסכם אינו עומד בזכות עצמו אלא הוא חלק מההסכמות בין הצדדים, לפיהן התובע ישקיע במיזם של הנתבעים בטנזניה והנתבעים יחתמו על ההסכם והשטרות. החוזה לא עומד בפני עצמו משום שהוברר, כי עובר למועד החתימה על ההסכם, מי מהנתבעים לא חב באופן אישי חבות כלשהי כלפי התובע, לפיה עליו להשיב לו סכום כלשהו, לרבות התחייבות להשיב לתובע שני דולר על כל דולר, כשהוכח שלא קיבלו באופן אישי מהתובע סכום כלשהו. לפיכך, הגרסה של הנתבעים לחתימתם על ההסכם כנגד התחייבות התובע להשקיע במיזם עדיפה על גרסת התובע, לפיה ההסכם עומד בפני עצמו ונכתב בעקבות בקשת הנתבעים להסדיר חובם לתובע.
כישלון תמורה
43. הנתבעים העלו טענת "כישלון תמורה", לפיה "לא קיבלו באופן אישי שום "ערך" או "תמורה" בוודאי לא בסכומים המפורטים בשטרות וזאת משום ש"עסקת היסוד" לא התממשה כלל". (סעיף 2.1.2 לסיכומי הנתבעים).
ככל שהוכחה טענה זו נטל ההוכחה, בשים לב לטענת כישלון תמורה מלא, עובר אל התובע ועליו להוכיח כי נתן בתום לב ערך בעד השטר. בעניין זה ראה ע"א 425/78 המועצה המקומית מגדל העמק נ' ב.ש.ן חרושת ברזל בע"מ פ"ד לג(1) 304. כן ראה ספרו של שלום לרנר, דיני שטרות מהדורה שנייה (2007) 224, בו צוין: "לפי סעיף 29(ב) סיפא, מקום שהוכיח הנתבע טענת הגנה ראויה, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי חוקיות נתן בתום לב ערך בעד השטר. ההוראה אינה מוגבלת לטענת רמאות ואי חוקיות בלבד, היא חלה על כלל הטענות שיש למושך כלפי נפרע".