38. גרסת הנתבעים לגבי נסיבות החתימה על ההסכם ומסכת האירועים לאחר ביצוע ההעברה בחודש מאי 2010 שונה לחלוטין. לעמדתם התובע לא דרש מהם השבת הכספים בניגוד לאמור בתצהירו. בפועל כעולה מתכתובות אשר, צורפו כנספח 16 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעים, נשמרו קשרים רצופים בין הצדדים במסגרתם עדכנו הצדדים את התובע על הפעילות השוטפת שהם מבצעים באפריקה וכן על הכוונה לקדם המיזם בטנזניה. מדובר בשש תכתובות, מיום 26.05.2010 ועד, כולל, 11.07.2010 הכוללות דיווח שוטף לצד הצעה עסקית מפורטת להשקעה באמצעות חברת דרגו בע"מ. בעניין זה ובשים לב לגרסת הנתבעים, ראה סעיף 1 ל"אבני דרך להשקעה והזרמת כספים" המפרט השקעה כנגד קבלת 33% מהמניות.
39. בחודש יולי 2010 ביצעו הנתבעים "עסקת פיילוט" במסגרתה נרכש זהב בטנזניה ונמכר לזיקוק בבלגיה. העסקה בוצעה "לשם בחינת התשתית והיכולת המעשית..." (סעיף 3.11 לתצהיר עדות ראשית הנתבעים, וכן נספח 17 לתצהיר זה). בהקשר זה ראה דוא"ל ששלח דוד חלפון ז"ל (נספח 18 לתצהיר עדות ראשית הנתבעים). לאחר הניסוי והוכחת היכולת העבירו הנתבעים לתובע מצגת הכוללת כ-20 עמודים (נספח 19, שם), שעיקרה "פעילות עסקית קבועה בטנזניה וכוללת פעילות סחר לצד פעילות כרייה". במסגרת התכנית יוקם פרויקט כרייה עצמאי בעלות הקמה של מיליון דולר ארה"ב. כוונת הצדדים הייתה שהתובע ישקיע מיליון דולר בפרויקט כנגד חתימת הנתבעים על ההסכם ועל השטרות.
40. התובע, כאמור לעיל, טוען שההסכם נחתם לצורך הסדרת פירעון החוב. טענת הנתבעים היא כי התובע בקש להשקיע בפרויקט הקמת המכרה אך בקש, לצורך סיום ההתקשרות בין התובע לבין שותפיו במיזם בורקינה פאסו, כי יערכו שני חוזים. כמפורט בסעיף 4.4.6 לתצהירו, שצורף בתמיכה לבקשת הרשות להגן, מתאר רון את גרסת הנתבעים בדבר ההתניה והשילוב בין שתי העסקאות – השקעת התובע בגינה נחתם ההסכם מחד, והמיזם הנוסף מאידך.
לעמדת הנתבעים נוצרו שני הסכמים:
א. הראשון, לסגירת העסקה מושא השטרות דנן. נטען שהתובע ביקש מהנתבעים להתחייב לסכום החזר של 350,000 דולר, אשר ישקף את הכסף שהשקיע במיזם (160,000 דולר) בתוספת הרווח שלטענתו הובטח לו, על ידי שותפיו בקבוצת היזמים עמם התקשר. כן נטען, שהובהר לנתבעים כי התשלום יבוצע רק מתוך רווחי המיזם הנוסף. הסכם זה, כך נטען, נועד לאפשר לתובע להציג מצג לשותפיו כי "התחשבן" עם הנתבעים ביחס למיזם, והוא מפרק את השותפות עמם.