פסק דין
רקע המחלוקת וטענות הצדדים
1. ביום 02.03.2017 הגיש התובע לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל חמישה שטרות על סך 70,000 דולר כל אחד, חתומים על ידי הנתבעים, שלעמדתו, נמסרו לו לאחר שהשקיע במיזם של הנתבעים לסחר וייצוא זהב ויהלומים בטנזניה, סך כולל של 160,000 דולר (להלן "המיזם"), בתמורה לקבלת סכום חוזר של 350,000 דולר בגין השקעתו. ההשקעה והשטרות עוגנו, לטענת התובע, בהסכם מיום 05.8.2010 עליו חתומים הצדדים (להלן "ההסכם").
2. כל אחד מהנתבעים הגיש בקשה להתנגדות לביצוע שטר. ביום 29.10.2017 התקיים דיון בפני כב' הרשם דורון יעקבי בבקשת התנגדות לביצוע שטר. בהסכמת הצדדים, ונוכח קיומו של דיון בטענות עובדתיות זהות בגין אותו הסכם ובשל אותה מחויבות, הורה הרשם על איחוד דיון בתיק זה יחד עם ת.א. 19644-05-17 (להלן "ההליך השני"). כב' הרשם סבר כי: "הגם שטענות המבקשים בשלב זה, הינן קלושות, או בסיכויים נמוכים, אין מדובר ממש בטענת בדים וכי דחיית ההתנגדות הינה דרסטית למדי ועלולה להוביל לעיוות דין שאינו צודק בנסיבות דנן." (עמ' 9 שורות 1-3 לפרוטוקול מיום 29.10.2017). לפיכך, קיבל הרשם את התנגדויות הנתבעים, אך זאת בכפוף להפקדת ערבון בסך של 75,000 ₪ מטעם כל אחד מהם.
3. הנתבעים הפקידו את סכום העירבון שנקבע ובהתאם ניתנה להם הרשות להתגונן, כך שהתצהירים שהגישו ישמשו ככתבי ההגנה מטעמם. בהמשך הגישו הנתבעים תצהירי עדות ראשית ביום 28.10.2018. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ביום 29.11.2018.
4. מבלי לגרוע מכתבי הטענות ומהסיכומים שהגיש, עמדות התובע הן כדלקמן:
א. ההסכם בין הצדדים הוא ברור, ויש בו, וכן בשטרות החתומים על ידי הנתבעים, התחייבות מפורשת של הנתבעים להשיב לתובע סך של 350,000 דולר ארה"ב. בהמשך לחתימת ההסכם נוהל מו"מ ממושך בין הצדדים להשבת הכספים. הנתבעים לא כפרו בחוב (סעיף 4 לסיכומים). הדבר אף עולה מהמפורט בנספחים 29, 32 ו-37 לתצהירי עדות ראשית הנתבעים, ומנספח ז' לתצהיר התובע. הנתבעים מודים שקיבלו מהתובע סך של 160,000 דולר ולא שילמו לו כל סכום על חשבון חוב זה. התובע חזר וציין שהנתבעים ביקשו לפרוס את פירעון החוב (נספח ז' לתצהיר תובע) ולא התכחשו לחוב, אך כאמור לעיל, לא פרעו דבר.
ב. ההסכם בין הצדדים ברור ואין לקרוא לתוכו מה שאין בו. ההסכם עומד בפני עצמו והנתבעים חייבים בפירעון השטרות כפי שהתחייבו בהם בחתימתם. נטל הראיה על הנתבעים מאחר ומדובר בתביעה שטרית. הוא הדין בנטל על מי שטוען שההסכם נכרת למראית עין וכן על הטוען טענת מרמה. מדובר ב"אנשי עסקים מתוחכמים המבצעים עסקאות והשקעות בסיכון גבוה במטרה לגרוף רווחים גדולים" ואין לשמוע טענותיהם כי לא הבינו המסמך עליו חתמו. עוד הוסיף כי הנתבעים מנועים מלהעלות טענות שלא העלו בהליכים המוקדמים ויש בטענות אלה משום הרחבת חזית.