פסק דין
רקע המחלוקת וטענות הצדדים
1. ביום 02.03.2017 הגיש התובע לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל חמישה שטרות על סך 70,000 דולר כל אחד, חתומים על ידי הנתבעים, שלעמדתו, נמסרו לו לאחר שהשקיע במיזם של הנתבעים לסחר וייצוא זהב ויהלומים בטנזניה, סך כולל של 160,000 דולר (להלן "המיזם"), בתמורה לקבלת סכום חוזר של 350,000 דולר בגין השקעתו. ההשקעה והשטרות עוגנו, לטענת התובע, בהסכם מיום 05.8.2010 עליו חתומים הצדדים (להלן "ההסכם").
2. כל אחד מהנתבעים הגיש בקשה להתנגדות לביצוע שטר. ביום 29.10.2017 התקיים דיון בפני כב' הרשם דורון יעקבי בבקשת התנגדות לביצוע שטר. בהסכמת הצדדים, ונוכח קיומו של דיון בטענות עובדתיות זהות בגין אותו הסכם ובשל אותה מחויבות, הורה הרשם על איחוד דיון בתיק זה יחד עם ת.א. 19644-05-17 (להלן "ההליך השני"). כב' הרשם סבר כי: "הגם שטענות המבקשים בשלב זה, הינן קלושות, או בסיכויים נמוכים, אין מדובר ממש בטענת בדים וכי דחיית ההתנגדות הינה דרסטית למדי ועלולה להוביל לעיוות דין שאינו צודק בנסיבות דנן." (עמ' 9 שורות 1-3 לפרוטוקול מיום 29.10.2017). לפיכך, קיבל הרשם את התנגדויות הנתבעים, אך זאת בכפוף להפקדת ערבון בסך של 75,000 ₪ מטעם כל אחד מהם.
3. הנתבעים הפקידו את סכום העירבון שנקבע ובהתאם ניתנה להם הרשות להתגונן, כך שהתצהירים שהגישו ישמשו ככתבי ההגנה מטעמם. בהמשך הגישו הנתבעים תצהירי עדות ראשית ביום 28.10.2018. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ביום 29.11.2018.
4. מבלי לגרוע מכתבי הטענות ומהסיכומים שהגיש, עמדות התובע הן כדלקמן:
א. ההסכם בין הצדדים הוא ברור, ויש בו, וכן בשטרות החתומים על ידי הנתבעים, התחייבות מפורשת של הנתבעים להשיב לתובע סך של 350,000 דולר ארה"ב. בהמשך לחתימת ההסכם נוהל מו"מ ממושך בין הצדדים להשבת הכספים. הנתבעים לא כפרו בחוב (סעיף 4 לסיכומים). הדבר אף עולה מהמפורט בנספחים 29, 32 ו-37 לתצהירי עדות ראשית הנתבעים, ומנספח ז' לתצהיר התובע. הנתבעים מודים שקיבלו מהתובע סך של 160,000 דולר ולא שילמו לו כל סכום על חשבון חוב זה. התובע חזר וציין שהנתבעים ביקשו לפרוס את פירעון החוב (נספח ז' לתצהיר תובע) ולא התכחשו לחוב, אך כאמור לעיל, לא פרעו דבר.
ב. ההסכם בין הצדדים ברור ואין לקרוא לתוכו מה שאין בו. ההסכם עומד בפני עצמו והנתבעים חייבים בפירעון השטרות כפי שהתחייבו בהם בחתימתם. נטל הראיה על הנתבעים מאחר ומדובר בתביעה שטרית. הוא הדין בנטל על מי שטוען שההסכם נכרת למראית עין וכן על הטוען טענת מרמה. מדובר ב"אנשי עסקים מתוחכמים המבצעים עסקאות והשקעות בסיכון גבוה במטרה לגרוף רווחים גדולים" ואין לשמוע טענותיהם כי לא הבינו המסמך עליו חתמו. עוד הוסיף כי הנתבעים מנועים מלהעלות טענות שלא העלו בהליכים המוקדמים ויש בטענות אלה משום הרחבת חזית.
ג. לטענת התובע, הנתבעים הציגו בפניו כי הם עתידים לבצע עסקה חד פעמית ורווחית באפריקה ולשם כך הם זקוקים למימון מיידי, תוך שהם מתחייבים להשיב בתוך חודש ימים שני דולר, עבור כל דולר שיקבלו ממנו. נטען, כי סוכם שהתובע יעביר לנתבעים סכום של 160,000 דולר, ואלו ישיבו לו 320,000 דולר. מאחר שהנתבעים לא עמדו בהתחייבויותיהם, נחתם עמם ההסכם לפיו ישיבו לתובע סך של 350,000 דולר בחמישה תשלומים חודשיים שווים ורצופים. להבטחת החזר החוב נמסרו שטרי החוב, כל אחד בהתאם למועדי הפירעון שבהסכם (סעיפים 5 ו-9 לתצהיר העדות הראשית של התובע). הוטעם שהנתבעים לא שילמו החוב במועדים המוסכמים, ואף לא במועדים הנדחים שהוסכמו. באשר לטענות הנתבעים בדבר נסיבות חתימת ההסכם, טוען התובע כי אין בהן מאומה, והן נבראו לצורכי ההליך המשפטי.
5. מבלי לגרוע מכתבי הטענות ומהסיכומים שהגישו, עמדות הנתבעים הן כדלקמן:
א. טענת כישלון תמורה מלא. השטרות ניתנו כנגד התחייבות התובע להשקיע סך מיליון דולר במיזם בטנזניה. התובע לא נתן התמורה, והמיזם נכשל. לא ניתנה תמורה בגין השטרות.
ב. הנתבעים לא היו ערבים באופן אישי להשיב סך של 160,000 דולר לתובע. לגרסתם, התובע העביר במזומן סך 60,000 דולר לטובת השקעה במיזם, ולא כהלוואה אישית. כמו כן, העברת סך 100,000 דולר, שנעשתה לאחר מכן, נעשתה כהשקעה או כהלוואה בין שתי חברות, ואין זו הלוואה אישית שניתנה לנתבעים.
ג. התביעה היא מכח שטר אך מדובר בצדדים קרובים לשטר, לכן ניתן להעלות טענות מתחום דיני החוזים לרבות: חוסר תום לב, טעות והטעיה, מצג שווא והפרת הסכמים מצד התובע.
ד. הנתבעים טוענים שהתובע אינו "אוחז כשורה" מאחר שהחתים אותם על השטרות תוך הצגת מצג שווא, לפיו ישקיע סך של 1,000,000 דולר במיזם עסקי אחר של הנתבעים (להלן "המיזם הנוסף"), ומבחינתם, ראו בהשקעה זו תנאי לחתימתם על ההסכם ועל השטרות. הנתבעים גורסים כי לאחר שמסרו השטרות לתובע, הלה התנער מהתחייבויותיו להעמיד המימון וההשקעה במיזם הנוסף.
ה. לעמדתם, חתימתם על ההסכם ועל השטרות הייתה מותנית בהשקעת התובע סך של מיליון דולר במיזם הנוסף. ראה עדותו של הנתבע 1, אשר נשאל: "השטרות האלה היו צריכים להיפרע?", ועל כך השיב: "נכון בתמורה להשקעה של המיליון דולר." (עמ' 13 שורות 20-21 לפרוטוקול מיום 01.05.2019). מאחר והתובע לא עמד בהתחייבויותיו, "פספס' חלון ההזדמנויות שהיה, טרם הכבדת הרגולציה "והחברות בטנזניה נאלצו להפסיק את הפעילות והן כיום בהליכי פירוק" (ס' 8.3 לתצהיר עדות ראשית נתבעים).
6. מעבר לדיונים בפני הרשם, התקיימו שני דיונים מקדמיים, וביום 01.05.2019 התקיים הליך הוכחות. בהמשך, הגישו הצדדים סיכום טענותיהם בכתב. לאחר מכן, וטרם מתן פסק דין בתיק, התקיים ביום 25.05.2020 דיון על מנת לברר מס' שאלות מסוימות ביסוד המחלוקות בין הצדדים, במסגרתו חזרו הצדדים והבהירו עיקר טענותיהם, וכן השיבו לשאלות שנשאלו על ידי בית המשפט. התברר בשלב מאוחר יותר כי לא הושג הסדר דיוני ו/או מהותי בין הצדדים ולפיכך ניתן בזאת פסק הדין.
דיון והכרעה
7. התובע הגיש לביצוע בלשכת ההוצל"פ, חמישה שטרי חוב על סך 70,000 דולר כל אחד, החתומים על ידי הנתבעים למועדים המפורטים בכל שטר (להלן "השטרות"). נתבע 1 הגיש בקשת התנגדות לביצוע שטר שהועברה לדיון בפני בית משפט, במסגרת ת"ט 19644-05-17. נתבע 2 הגיש התנגדות לביצוע שטר שהועברה לדיון בפני בית המשפט במסגרת ת"ט 21303-05-17.
8. בשים לב לתקנה 108(ב) לתקנות ההוצאה לפועל תש"ם-1979 (להלן "תקנות ההוצאה לפועל"), וכפי שנקבע בע"א 146/85 ציון גמליאל נ' מנורה, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מא(3) 746, "הופכת הבקשה לביצוע שטר לכתב-תביעה בסדר דין מקוצר מיד עם הגשת ההתנגדות, ולכן חובה על התובע להקפיד ולערוך את הבקשה, כך שתמלא אחר כל התנאים הדרושים להראות את עילת התביעה". כאמור, עילת התביעה היא זו המפורטת בבקשה לביצוע ומדובר בעילה שטרית.
עמדות הצדדים לעניין זה הן כדלקמן:
סעיף 1 לסיכומי תובע: "תביעה שטרית לפירעון 5 שטרות חוב ע"ס 70,000 דולר ארה"ב כ"א, שנעשו לטובת התובע, נחתמו על ידי הנתבעים ונמסרו בהתאם להסכם לתשלום חוב בין בעלי הדין מיום 5.8.10...".
סעיף 1.2 לסיכומי נתבעים: "אין מחלוקת שהתביעה דנן הוגשה בעילה שטרית לצורך ביצוע שטרות שנמסרו כבטוחה להסכם, הנושא תאריך 5.05.2010...", וכן ראה סעיף 4 להחלטה מיום 16.12.2018: "למען הסר ספק ומאחר ומדובר בתביעה שטרית ובשים לב לנטל הראיה, הנטל הוא על הנתבעים...".
9. ההסכם מיום 05.08.2010 איננו עילת התביעה, שהיא כאמור שטרית, אולם שני הצדדים ציינו שישנו קשר בין השטרות לבין ההסכם, וזאת כמפורט בסיכומים שהוגשו על ידם. מי מהצדדים לא הגיש בקשה לתיקון כתב טענות, לא הוגשה תביעה שכנגד אלא נטענה טענת קיזוז באופן כללי ללא כל פירוט, ולפיכך יתבסס הדיון על העילה השטרית המפורטת בבקשה לביצוע השטרות שהוגשה להוצאה לפועל, ועל בסיס הטענות שהעלו המבקשים בבקשות ההתנגדות לביצוע השטרות, שהוגשו על ידם. טענות ועילות מעבר לאמור לעיל, יש בהן משום הרחבת חזית.
10. נטל ההוכחה והשכנוע הוא על המתנגד לביצוע השטר, וזאת בשים לב להלכה, לפיה מחזיק שטר אוחז אותו בתום לב ובעד ערך, בהתאם לסעיף 26 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן "פקודת השטרות"). ראה לעניין זה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה, טז 1000, וכן ראה סעיף 29(א) לפקודת השטרות, לפיו: "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה לו צד בעל ערך".
11. סעיף 29 לפקודת השטרות קובע כדלקמן:
"29. (א) כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך.
(ב) כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר".
סעיף 28 לפקודת השטרות קובע כך:
"28. (א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:
(1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;
(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה".
12. כבר במסגרת תצהיר ההתנגדות טען הנתבע 1 כדלקמן: "יוסי אינו אוחז כשורה בשטרות הואיל והוא צד לעסקת היסוד ואינו עומד בתנאי סעיף 28(א)(1) וכן 28(ב) לפקודת השטרות [נוסח חדש]. יוסי החתים אותנו על ההסכם והשטרות בחוסר תום לב תוך הצגת מצגי שווא, ושידל אותנו לחתום על מסמכים לפיהם אנו נוטלים על עצמנו חוב אישי יותר כפול מגובה ההשקעה במיזמים המשותפים וזאת כנגד התחייבות להשקעה מצדו בסך של מיליון דולר... לאחר שחתמנו על השטרות יוסי התעלם מהבטחותיו והמשיך לאחוז בשטרות שלא כדין תוך מעילה באמון הרב שנתנו בו עד אותה עת כשהוא נוהג לאיים עלינו בדרכים פסולות". כן ציין כי "התמורה בעדה נחתמו השטרות לא סופקה כלל ולכן חל כישלון תמורה מלא". (סעיפים 5-6 לתצהיר הנתבע 1 בבקשת ההתנגדות). טענה זו אף עלתה במפורש על ידי הנתבעים בסיכומים אשר הוגשו על ידם, קודם לסיכומים מטעם התובע (ראה סעיפים 1.4-1.5 לסיכומי הנתבעים).
התובע ברישא לסיכומים מטעמו ציין "תביעה שטרית לפירעון 5 שטרות חוב ע"ס של 70,000 דולר ארה"ב כ"א..". התובע לא התייחס כלל ועיקר לטענות מתחום דיני השטרות אשר העלו הנתבעים, אשר הגישו הסיכומים לפני התובע, למעט סעיף 45 לסיכומים במסגרתם ציין כי "בתביעה שטרית נטל הראיה הוא על הנתבע", אלא הציג טענות מתחום דיני החוזים בלבד.
13. בכל הנוגע לשטר "כשהוא שלם ותקין לפי מראהו", כאמור בסעיף 28 דלעיל, בכותרת השטר נכתב: "סך 70,000 $ ", בעוד שבגוף השטר נכתב שההתחייבות הינה 70,000 ₪". בנוסף הנתבעים, כל אחד בנפרד, חתומים על השטר הן בתור עושה השטר והן בתור ערב, באופן כזה שכל אחד ערב לחתימתו כעושה השטר. אין הסבר לאמור לעיל.
לעניין זה, ראה זה סעיף 2 לתצהיר התובע, לפיו "מדובר בתביעה שטרית עפ"י שטרי חוב שנחתמו ע"י הנתבעים ונמסרו בהתאם להסכם מיום 05.08.2010 וכן סעיף 9 לתצהיר התובע, לפיו "נחתם ביום 05.08.2010 הסכם המסדיר את תשלום החוב... לצורך ביצוע התשלום מסרו הנתבעים לידי 5 שטרי חוב ע"ס 70,000 דולר אמריקאי כ"א בהתאם למועדי הפירעון...". כן ראה סעיף 5.4 לתצהיר הנתבע 1, לפיו "חתמנו על ההסכם הראשון ושטרי הערבות המצורפים אליו תוך שאנו מסתמכים על הבטחותיו של יוסי ומתוך ציפייה כי הסכם ההשקעה ייחתם מיד לאחר מכן".
אין בשטר עצמו כל ציון ו/או פירוט לעניין התמורה שניתנה בגינו. אין חובה שכזו, ראה סעיף 84(א) וכן סעיף 26 לפקודת השטרות. התובע טען שהשטרות נמסרו "לצורך ביצוע התשלום מסרו הנתבעים לידי 5 שטרי חוב ע"ס 70,000 דולר ארה"ב..." (סעיף 2 לתצהיר עדות ראשית תובע). השטר אינו מפנה להסכם שנחתם בין הצדדים לעניין התמורה או מעיד על כל קשר או זיקה אחרים. הצדדים הם אלו שטענו לזיקה בין השטר להסכם.
14. בנסיבות העניין, התובע אינו יכול להיחשב כאוחז כשורה. ראשית, התובע האוחז בשטר הוא צד קרוב לשטר, ראה לעניין זה בע"א 1886/97 זאב יהודה נ' פנינה זלמה פ"ד נג(1), 132, "אם המושך (או העושה) והנפרע הם צדדים קרובים, אין מקום להעניק לנפרע מעמד של אוחז כשורה. נדרש ריחוק בין המושך (או העושה) לבין הנפרע כדי שהלה יהא אוחז כשורה". שנית, השטר אינו תקין לפי מראהו, מחד עולה גובה השטר 70,000 דולר, ומאידך 70,000 ש"ח. כמו כן, אין להתעלם מטענות הנתבעים לעניין היעדר תום הלב מצדו של התובע בעת חתימתם על השטרות החוב ומסירתם לתובע (סעיף 29(ב) לפקודת השטרות).
15. כאמור, הדיון דנן מתנהל בגין תביעה שטרית. יחד עם זאת, יש לבחון האם מדובר בצדדים קרובים לשטר, או אז ניתן להעלות גם טענות חוזיות (דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נה(4) 193 (1998)). ביחסים שבין הצדדים קרובים לשטר חלות גם חובות חוזיות, ובכללן חובת תום הלב (רע"א 2443/98 ליברמן ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נג(4) 804 (1999)).
16. המבחן הקובע לעניין זה הוא מבחן מהות העסקה שבין הצדדים. קיימים מצבים בהם סיווגם של התובע והנתבע כצדדים קרובים הינו פורמלי בלבד, וכאשר מבחינה מעשית הינם צדדים רחוקים. בסיטואציה כגון זו לא מתקיים הרציונל המונע הכרה בתובע כאוחז כשורה (ע"א 364/83 ונדה מזרחי נ' פרדי יעקובי, פ"ד מא(3) 402 (1987)). אנשים הם צדדים קרובים לשטר אם יחסיהם ההדדיים כצדדים לשטר נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם. אנשים הם צדדים רחוקים לשטר אם יחסיהם המשפטיים כצדדים לשטר אינם נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם, אלא מקשר משפטי עם אחרים (ע"א 1886/97 זאב יהודה נ' פנינה זלמה, פ"ד נג(1) 132 (1999)).
במקרה דנא, לאור האמור לעיל, מדובר בצדדים הקרובים לשטר. לפיכך יש לבחון הן את הטענות מתחום דיני השטרות שביסוד ההליך, שהם עילת התביעה, אך ניתן להעלות ולהתייחס לטענות שיסודן בדיני החוזים.