(ג) יש לדחות את טענת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה כי "הפה שאסר הוא הפה שהתיר", וכי לאחר שהוקדש יכולים האפוטרופוסים לחזור ולהעניק סמכויות לבית המשפט, ולהמיר את ההקדש להקדש אזרחי, שכן דומה הדבר לאדם שמכר נכס וחוזר ומעניקו לאדם אחר.
טיעוני הרב נפתלי חדש
הרב נפתלי חדש מונה לאחד מנאמני ההקדש, ומינוי זה נתקף בערעור שלפנינו. לדברי הרב חדש, ברור על סמך מסמכי התיק כי הקדש בית יהודה והקדש גראף הם שני הקדשות שונים. הפעם הראשונה שמופיע בה נושא הקדש בית הכנסת הוא המסמך משנת 1942 שביקשו בו נאמני ההקדש אשכנזי וסלומון לקבוע באופן פורמלי את מעמד בית הכנסת וחדרי הספח כהקדש דתי, במכתבם אל בית הדין ירושלים של הרבנות הראשית לארץ ישראל. בית הדין בראשות הגאון רבי חזקיה שבתי זצ"ל נעתר לכך, ומסמכי ההקדש הם מסמכים אותנטיים ועל פיהם יש להכריע בסוגיה.
הרב חדש סבור כי יש לדחות את טענת היועץ המשפטי לממשלה כי מאחר שהמקדישים היו אפוטרופוסים בלבד, לא היה בידם ליצור הקדש. לדבריו, נאמנים יכולים ליצור פעולות משפטיות ומעשים כן בכל יום שפעולות נעשות בידי נאמנים מכוח האצלת סמכויות.
באשר לטענות המערערים לעניין אמִתות המסמכים משנת 1942, המקום לבירור זה הוא בבית הדין האזורי ולא בבית הדין הגדול הדן בערעור.
--- סוף עמוד 14 ---
טיעוני הרב אהרן נשר (אדלר)
הרב נשר אינו נמנה בין נאמני ההקדש. לדבריו הוא דור שלישי לרבנים במתחם ההקדש. סבו הרב אברהם אדלר זצ"ל מונה לרב שכונת בית יעקב ולרב בית הכנסת בית יהודה על ידי הרב הראשי לארץ ישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל. הוא התגורר עד יומו האחרון בדירה בהקדש גראף, דירה שנמסרה למגוריו על ידי גבאי בית הכנסת בעת שניהלו את הקדש גראף. לאחר פטירת הרב אברהם נשר המשיך קול התורה להדהד בבית הכנסת על ידי בנו הרב דוד נשר זצ"ל, שכיהן במשך השנים כרבה הראשון של העיר בית שאן, רב העיר באר שבע ומנהל המחלקה לרבנות במשרד הדתות, בתפקידו האחרון כיהן כראש מחלקת הכשרות ברבנות הראשית לישראל. לדברי הרב אהרן נשר, הוא עצמו קיבל בשעתו מינוי לרב ההקדש והתושבים, תוך שהוא ממלא את מקום אבותיו, שלמדו, לימדו, הורו והתפללו בבית הכנסת ופעלו במתחם ההקדש.
הרב נשר סבור כי טעה בית הדין האזורי בקביעתו כי הקדש בית יהודה והקדש גראף שני הקדשות הם. עם זאת הוא סבור מדובר בהקדש דתי ולבית הדין סמכות לעניין ההקדש. לדבריו, גבאי בית הכנסת פנו בשעתו אל מנהלי כולל הורדנא דאז, ועשו עמם עסקה: הם העבירו את שטח הקדש גראף לרשותם של מנהלי הקדש הורודנא תמורת חמש מאות ל"י, ובתמורה שהתקבלה ציפו גבאי בית הכנסת את קירותיו בשיש.