"זאב: לא, הם מזמן לא בחיים, והקדש גראף זה בחלקה אחרת מהקדש בית יהודה. אני מכיר את הנושא, אני שייך להקדש בית יהודה שהוא גוש 73 חלקה 17. באותו רחוב הייתה חלקה 13, היה גר יהודי בשם גראף, כל הבתים היה שייך לכולל הורדנא, היהודי גראף הוריש בחייו לכולל הורדנא. הוא [לא ברור מי הוא "הוא", ייתכן שדברי מר נובוסלסקי היו מקוטעים] ראה שאנו מסודרים שאנו נאמנים טובים הוא ביקש שאנו נהיה גבאים אמרנו לו שאנו לא צריכים את הכאב ראש הזה, ובסוף הוא ביקש הרבה ומיננו שני אנשים שיהיו גבאים על גראף. באו מכולל הורדנא ואמרו לנו: 'למה לקחתם רכוש שלנו?' באותו זמן הגיע זקן בשם הרב אדלר, הסבא של נשר, וחיפש פרנסה ושאל אם רוצים רב. אמרו לו: 'אין כסף' ונתנו לו בתמורה לגור בדירה של גראף חינם, והוא גר שם עד שנפטר, אחריו הבית היה רֵק. בא הרב רוזנטל מכולל הורדנא אמרנו לו: תיקח את זה, הממונים של הבית הכנסת הזאת נפטרו. הרב רוזנטל מכולל הורדנא לקח את זה והשכיר את זה. יש שם שבע חדרים והשכיר את זה, יש שתי קומות. אנו לא צריכים את זה, בעירייה הקדש גראף לא מופיע על שם הקדש בית יהודה."
על פי דברים אלו אי אפשר לקבל את טענת המערערים דהיום כי לא הוכח שמדובר בשני הקדשות שונים. מערערים אלו בעצם נכנסו בנעליו של מר נובוסלסקי וברור כי אינם יכולים לסתור את דבריו ולטעון להיפך, ודאי אינם יכולים להעלות השערות אשר אין להם סימוכין.
למעלה מהצורך נציין כי בית הדין ביקש מצוות בית הדין לאתר תיקים נוספים בעניין הקדש גראף. ואכן הגיעו לידינו התיקים והם נסרקו לתיק בית הדין הרבני הגדול וניתנה לכל בעלי הדין הזדמנות לעיין בהם ולהעיר את הערותיהם. מעיון בתיקים אלו מתבהרות נקודות אלה:
--- סוף עמוד 26 ---
(1) הקדש גראף כאמור הוקדש בפני בית הדין השרעי בשנת 1885, וזאת לטובת "הבית הגדול להכנסת אורחים".
(2) בי"ח בטבת תרפ"ח (11.1.1928) מינה בית הדין של הרבנות הראשית לארץ ישראל (הרבנים: פראנק, פילוסוף וברנשטיין, תיק 5/195) אפוטרופוסים להקדש גראף.
(3) בי' באייר תרצ"ה (13.5.1935) נחתם מסמך תחת כותרת "העתקה". מסמך זה בחלקו מתאר את שבחיו של משה גראף ואת פועלו ובחלקו השני יש בו משום העתק צוואתו של משה גראף אשר נמצא בפנקסי הקהל, על מסמך זה חתומים הרבנים פראנק, הורוויץ וראם.
(4) בי"ג בשבט תש"ו (15.1.1946) ניתן פסק דין – "מִנוי אפוטרופסים להקדש" בבית הדין שע"י הרבנות הראשית לארץ ישראל (הרבנים: פראנק, שבתי וקלמס, תיק 5/195) שבו התקבלה, לאחר דיון, טענת מנהלי כולל הורודנא כי, לפי שטר הווקפיה מיום 13 לזי אל־קאעדה [ד'ו אל־קעדה] שנת 1301 הג'ריה [=להג'רה], ההקדש (ביתו של המנוח ר' משה בן אריה גראף) נעשה לטובת בית הכנסת אורחים שהיה נמצא בזמנו של המקדיש בשכונה בית יעקב ולא לבית המדרש ובשל כך ביטל בית הדין את "כתב מנוי האפוטרופסות שיצא מאותו בית דין ביום י"ח לחודש טבת תרפ"ח (11.1.1928) "שניתן על יסוד טעות כאילו בשטר הווקפיה היה כתוב שההקדש לטובת בית הכנסת של שכונת בית יעקב, והתברר כעת שהדבר אינו כן".