עוד עולה מאותו שטר שבית הדין החליט ש"כעת אחרי סגירתו של הבית הגדול לאורחים האשכנזים שייך" – ההקדש – "לעניים האשכנזים". "היות והמקדיש היה ממונה של כולל הורודנא בירושלים" אמדו בית הדין את דעתו, כאמור שם: "שהתכוון לעניי הכולל הזה ולכן מחליטים שהקדש זה שייך לעניי הכולל הנז' והנהלתו תהיה בידי האפוטרופסים הממונים על ידינו להנהלת הקדשות כולל זה."
מנתוני הבית נראה כי צדק הרב פישל אדלר בטיעונים המשלימים שהגיש לבית הדין בי"ג באב תשס"ט (3.8.2009) ובתגובתו מיום ט"ז בשבט תשע"ו (26.1.2016) שבהם הצביע על מקומו של הקדש גראף על פי השוואה לשטח המגרש.
הקדש בית יהודה
כאמור, את בית הכנסת בית יהודה בנה בשנת תרל"ז (1877) ר' משה גראף וזאת על ידי תרומה שקיבל לכך מאת ר' יהודה לויטס על שמו נקרא בית הכנסת. מעדות הנאמנים בפני בית הדין וכמוהו מהחומר שהגישו המערערים (ראה בפירוט "נחלאות בלב ירושלים" נירית שלו־כליפא בהוצאת יד בן צבי צורף לערעור כנספח ח) עולה כי בית הכנסת שימש לייעודו בצורה רציפה מעת ייסודו ועד למועד הייסוד הרשמי של ההקדש לראשונה בשנת תש"ב לפני בית הדין הרבני בירושלים.
בשנת תש"ב הופיעו ה"ה סלומון ואשכנזי לפני בית הדין של הרבנות הראשית וביקשו לתת תוקף חוקי למעמד ההקדש. וכך לשון הבקשה שהוגשה על ידם לבית הדין:
"הואיל ובשכונת בית יעקב ירושלים נמצאת חצר הרשומה בשמינו בספרי מס רכוש עירוני של מושל מחוז ירושלים, חלקה מספר 17 גוש 73.
והואיל וחצר זו מכילה ששה חדרים ששניים מהם קדושים זה ששים שנה כבית תפילה לגברים ונשים לק"ק של גרי השכונה והסביבה הנודע בשם בית הכנסת 'בית יהודה' והחדרים האחרים משמשים לבית לימוד קודש לתינוקות של בית רבן.
והואיל ובחליפת הזמנים לא נשארה רשימה רשמית על הקדשתה של החצר הזאת בדרך פורמלית.
--- סוף עמוד 27 ---
והואיל ואופיו של הנכס הזה בתור הקדש איננו מוטל בספק וכל עיקר שייכותנו לנכס הזה הוא רק כמנהלי הקדש ואפוטרופוסים עליו שבדרך הזה נהלנוהו בכל הזמנים.
לכן הננו לבקשכם לתת תוקף חקי לקדושתו של הנכס הזה ולהכרתו בתור הקדש דתי בהתאם לדתוה"ק ולמנות אותנו כאפוטרופוסים עליו."
בית הדין נענה לבקשה והכריז על בית הכנסת בתור הקדש דתי וכך לשון שטר ההקדש מתאריך כ"ד תמוז תש"ב:
"הואיל ובשכונת בית יעקב ירושלם נמצאת חצר הרשומה לשם ה"ה ר' טוביה סלומון ור' שמריה אשכנזי בספרי מס רכוש עירוני של מחוז ירושלם, חלקה מספר 17 גוש 73.