ההקדש בדיני ישראל – אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט בצדקה ובבית הכנסת
בהקדש דתי־יהודי בולט הדבר כי בית הדין אינו יוצר את ההקדש אלא מוודא את יצירתו כדין ומאשר זאת. "הקדש" – במובנו ההלכתי המקורי היינו מה שהוקדש לצרכי קרבנות או לבדק־הבית של בית המקדש – נוצר על ידי דיבורו של המקדיש ללא צורך בכל פעולה נוספת. "אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט".
בהקדש צדקה נחלקו הראשונים אם גם בו "אמירתו כמסירתו":
רוב הראשונים נקטו שאף בצדקה האמירה כמוה כמסירה (תשובות הגאונים (הרכבי) סימן רס; רי"ף בבא קמא דף יח ע"ב מדפי הרי"ף; שו"ת הר"י מיגאש סימן קנג; תוספות בבא קמא דף לו ע"ב דיבור המתחיל "יד"; רשב"א נדרים דף כט ע"ב; ריטב"א קידושין כח ע"ב בשם רבו וכן הובא גם בנימוקי יוסף [בתוך שיטת הקדמונים] בשמו – שם דף עו ע"ב; בית הבחירה [המאירי] נדרים דף כט ע"ב בשם קצת מפרשים; משמעות הרא"ש בבא קמא פרק ד סימן ג ובתשובותיו כלל יג – שאומרים "אמירתו כמסירתו" אם אינו "דבר שלא בא לעולם"; ר"ן בנדרים דף כט ע"א דיבור המתחיל [מדף כח ע"ב] "וכתב הרשב"א" בשם הרשב"א, ובקידושין דף יא ע"ב מדפי הרי"ף; פסקי רקנטי סימן נג בשם רבנו טוביה ובשם האשכול [ואפשר שגם ה"יש אומרים" שהביא שם מודים בזה אלא שנחלקו לעניין כפייה לקיים דבריו ומהטעם שכתבו שמועילה בזה "שאלה" כבנדר וזו אכן מועילה אף בהקדש גמור עד שיגיע ליד גזבר – ועיין תוספות פסחים דף מו ע"ב דיבור המתחיל "הואיל"; רשב"א: גטין דף ט ע"א, בבא בתרא קע"ד ע"ב ובשו"ת חלק א סימן תרנו; ריטב"א: מכות דף כב ע"א, בבא בתרא נז ע"א – הובא בשיטה מקובצת שם; נימוקי יוסף (בתוך שיטת הקדמונים) בשמו – קידושין דף כח ע"ב; מהרי"ט אלגאזי הלכות בכורות פרק ד אות לה, א והלכות חלה אות י, ג; שו"ת רבי בצלאל אשכנזי סימן טו; ש"ך חושן משפט סימן רנה ס"ק ו]; טור יורה דעה סימן רנח; שו"ת מהרי"ל החדשות סימן קט).
וכך מפורש גם לעניין הקדשות לצרכי בית הכנסת (שו"ת רי"ף סימן רמז ותשובת רב נטרונאי גאון [מהדורת ברודי-אופק] יורה דעה סימן רנז, הובאה בתשובות מימוניות הפלאה סימן ה – לעניין הקדש לצרכי הישיבה – "מתיבתא". ועיין עוד בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג [דפוס פראג סימן תצג, מובא גם הוא בהגהות מימוניות שם] שנראה מדבריו שגם בהקדשות שבזמן הזה – כהקדשות לצדקה או לבית הכנסת, שמסתבר שבהם עוסקת השאלה אף שאין הדבר מפורש בה – האמירה כמסירה).
אמנם יש שחלקו על כך (בעל המאור בבא קמא דף יח ע"ב מדפי הרי"ף בשם רב האי גאון; שו"ת רשב"א חלק א סימן תקסג [וסותר לדברי עצמו בנדרים ודברי הר"ן בשמו ועיין תומים סימן סו ס"ק ב ושו"ת רבי עקיבא איגר