ועיין שו"ת רמ"ע מפאנו (סימן קג) שנקט גם הוא להלכה "אמירתו כמסירתו" אף "בהקדש עניים", אך נקט את העמדה שאינה רואה בכך "מסירה" גמורה – קניין ולמצער, כשאין מדובר בחפץ מסוים, שיעבוד נכסים – גם ביחס ליורשי המקדיש – אף אם הלה לא הספיק להעביר בחייו את ההקדש לידי העניים – אלא כשלילת אפשרותו של המקדיש עצמו לחזור בו, ללא שהדבר יחייב את יורשיו.
עוד עיין בקצות החושן שבדבריו נמצאו לכאורה סתירות: במקום אחד (סימן פז ס"ק כא) הכריע שאמירה כמסירה ואמנם באומר "סלע זו לצדקה" יכול להחליפה באחרת אבל מכל מקום חייב לתת לאותו עני שאמר שייתן לו, ואילו במשנהו (סימן ריב ס"ק ד) כתב שרוב הפוסקים סוברים שאמירה אינה כמסירה ומתירים לשנות מעני לעני. אמנם, שם לכאורה רק נאמר שאינו בגדר "קנין" אך מאידך ברור שההקדש חל שהרי יכול רק לשנות לעני אחר, אבל אינו יכול לחזור בו מעצם ההקדש וחייב לתתן הכסף לעני. ובדעת הקצות עיין בדבריו עוד סי' סו ס"ק ב וסי' קכז ס"ק א.
ועיין בית יצחק (יורה דעה חלק ב סימן פב אות יג) שעמד בסתירה זו, ומכל מקום לעיקר הדין העלה שאמירה לצדקה כמסירה, ובין הדברים ציין גם לראיה מדברי הרמ"א ביורה דעה (סימן רנח סעיף יג).
--- סוף עמוד 34 ---
ועיין עוד מה שנדחק שם בדברי הרמ"א בתשובה (סימן מח הנ"ל) שלכאורה נראה מהם – כמו שכתב הבית יצחק (שם אות א) – שנקט שאין האמירה כמסירה והבין כך גם בדעת הרי"ף.
הבית יצחק עצמו כתב מכל מקום שיש להבין בדעת הרי"ף שאמירה כמסירה וכמו שכתב המחנה אפרים (הלכות צדקה סימן ב) בדעתו.
עוד עיין במחנה אפרים (הלכות צדקה שם ד"ה "ולע"ד") ושו"ת מהרי"ט (חלק א סימן כב) שעל פי דבריהם יש לומר שכאשר ההקדש אינו סתמי "לעניים" אלא לטובת נהנים מסוימים יש לו תוצאות קנייניות לכולי עלמא.
כך לשיטתם בהקדש דנן, למשל, שיועד למטרות ונהנים מוגדרים – "[...] לבית תפילה לגברים ולנשים לק"ק של גרי השכונה והסביבה והחדרים האחרים לבית לימוד קודש לתינוקות של בית רבן" – יש לדון שההקדשה פעלה תוצאות קנייניות והגבילה את זכויותיהם של הבעלים, אף אליבא דאותם ראשונים הסוברים שבצדקה גרידא אין האמירה כמסירה.
נוסיף גם כי לדעת רבים מן הפוסקים, אף אם אין מקבלים את השיטה שהקדשת נכס מעבירה את הבעלות מידי המקדיש לנהנים, בכל אופן, אם מדובר שהוקדש נכס מסוים הוא נחשב כמוקצה המיועד לקיום מצוות צדקה – ראו: שו"ת עונג יום טוב (חושן משפט סימן קיז); נתיבות המשפט (סימן רנ ס"ק ד); שו"ת קול מבשר (חלק א סימן לב אות ו); שו"ת חלקת יואב (יורה דעה סימן כא); שו"ת אבני נזר (יורה דעה סימן שו אות ה).