בתקנות כנסת ישראל שנכנסו לתוקף ביום 1.1.1928, ובסעיף 10 נאמר:
'מועצת הרבנות הראשית ולשכות הרבנות רשאיות –
--- סוף עמוד 7 ---
[...]
(ב) לפקח על הקדשות צדקה יהודיים שרוב מנהליהם או נאמניהם מבקשים פיקוח כזה או מסכימים לו ולתכלית זו הרשות בידן למנות ועדות שחבריהן, כולם או מקצתם, יהיו אנשים שאינם רבנים.'
על פי תקנות כנסת ישראל, מועצת הרבנות הראשית משמשת כבית דין לערעורים ולשכות הרבנות משמשות כבית דין מקומי מדרגה ראשונה. משמעות הוראת ס"ק (ב) הנ"ל היא כי פיקוח של בתי הדין הרבניים על הקדשות יהודיים יתקיים לא רק כאשר ההקדש נוצר בפני בית דין רבני, אלא גם כאשר רוב מנהלי או נאמני ההקדש מסכימים לכך.
לפנינו, אפוא, מקור העומד בזכות עצמו, לסמכות בתי הדין הרבניים לפקח על הקדשות יהודיים שנוסדו בפני בתי הדין השרעיים בתקופה העות'מאנית, וכן על הקדשות שנוצרו בתקופת המנדט שלא בפני בת דין רבני.
כל פסקי הדין של בית המשפט העליון שעסקו בהיקף סמכותם של בתי הדין הרבניים ביחס להקדשות דתיים יהודיים שנוסדו שלא בפני בתי הדין הרבניים – לרבות בד"מ 5257/94 מרדכי פודהורצר נ' יצחק קופרשטוק [פורסם בנבו] – לא עסקו במשמעות של הוראת תקנות כנסת ישראל שצוטטה לעיל.
יש לציין עוד כי סעיף 28(א) לחוק הדיינים, התשט"ו – 1955 קובע כי 'תקנות כנסת ישראל ותקנות הבחירות שהותקנו על פיהן, לא יחולו על מינוי דיינים'. ניתן להסיק מכך, שהוראות אחרות של תקנות כנסת ישראל נשארות בתוקפן.
אמנם, 'כנסת ישראל' כמשמעותה באותן תקנות אינה קיימת כיום, אך הפעולות המשפטיות שנעשו באותה עת הינן בנות תוקף גם לאחר הקמת מדינת ישראל (למשל: אין חולק כי הקדש שכונן בפני בית דין רבני של כנסת ישראל, נמצא בסמכות בתי הדין הרבניים)."
כך פסק בית הדין האזורי ירושלים ביום ב' סיון תשכ"ד (תיק 1410/תשט"ז, יחיאל גולדברג נ' יצחק קופרשטוק בעניין הקדש סוחצבסקי; ישבו בדין הרה"ג ס' ח' עבודי זצ"ל, הרה"ג א' שפירא זצ"ל והרב יוסף כהן זצ"ל), שביסס את סמכות בית הדין על הקדשות שנוסדו בבי"ד שרעי גם על תקנות כנסת ישראל הנ"ל.
לאור האמור, אין ספק שכאשר התייצבו האפוטרופוסים של הקדש 'בית יהודה' בשנת תרפ"ח בפני הגרצ"פ פראנק זצ"ל, וביקשו מבית הדין הרבני שפעל כדין במסגרת תקנות "כנסת ישראל" למנות אפוטרופוסים להקדש, הם קיבלו על עצמם והכפיפו את ההקדש לסמכות בית הדין הרבני כחוק. כאמור בתקנות 'כנסת ישראל', די אפילו ברוב הנאמנים ואין צורך בכולם לקניית הסמכות, ואילו כאן באו כולם, ומכאן ואילך היה זה בית הדין הרבני שמינה את האפוטרופוסים על ההקדש, וקיבל את הדוחות הכספיים שלו.